שאלה: מה מברכים על עוגת גבינה עם שכבה דקה של בצק מתחת?

הרב אושרי אזולאי

תשובה: מרן בש"ע (סי' ריב ס"ב) כתב, מרקחת שמניחין על רקיקין דקים, אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת, שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם, ע"כ. ובבאו"ה (שם ד"ה אם) כתב דאפילו הרוב הוא גבינה, אם הקמח בא לטעם יש לברך ברכת 'בורא מיני מזונות'. ודלא כהחיי אדם (כלל נא סע' יג וכלל נד ס"ט) שמצדד דהיכא דמנכר ומובדל כל מין בפני עצמו מברך על כל מין ומין ולא אזלינן בתר רובא ולא בתר ה' מיני דגן. ולמעשה כתב הרב באו"ה דסב"ל ולא יברך אלא כברכת הרוב. ואם יש בו ה' מינים ובא לטעם יברך רק 'בורא מיני מזונות'. ועי' במ"ב (סי' קסח ס"ק מג) דכתב דאם יברך בכהאי גוונא על שאר המינים, הוי ברכה לבטלה, ע"ש. והנה כתב במועדים וזמנים (ח"ז, חג שבועות, סי' רלה) שאם יש שכבה דקה של בצק למטה וכל הכוונה בקמח רק להחזיק הגבינה דמברכין שהכל ולא מברכין על השכבה הדקה, אבל בעוגת גבינה עם הרבה גבינה שיש קמח סביב למעלה ולמטה דאין הכוונה בקמח להחזיק לבד, אלא גם לאכילה, אף שעיקרו ורובו גבינה אינו מברך אלא 'בורא מיני מזונות' לבד, ואם לוקח מהגבינה לבדה הוי ברכה לבטלה. והחושש לדעת החיי אדם יקח מעט סוכר או דבר אחר שברכתו 'שהכל' אחר שבירך 'מזונות' ויברך עליה ויכוין להוציא הגבינה, דבכהאי גוונא יוצא ידי חובה לכולי עלמא, ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת עולת יצחק להגר"י רצאבי (סי' סד) שכתב לחלק, אם השכבה עבה אז היא עיקר ופוטרת הגבינה שעמה, אבל כשהיא שכבה דקה להחזיקה שלא יטנפו הידיים הם טפלין כרקיקין ומברכים על הגבינה, ע"ש. וכ"כ הגאון רבי יהושע מאמאן זצ"ל בשו"ת עמק יהושע (ח"ה סי' י). והנה אחר ראותי כל הנ"ל יש לדעתי לחלק בין נדון מרן לנדון העוגה עם השכבה הדקה, שהרי לשונו של מרן הוא 'שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם' וכאן לפי עדות כמה מהאוכלים ומהמכינים עוגה זו, זה ניתן אכן לאכילה, ולא רק למנוע מהידיים שיטנפו. והן אמנם שהעיקר הוא הגבינה, אבל מכל מקום מדוע לא נימא שיש בו דין 'כל שיש בו'. ואה"נ אם אכן מטרת השכבה הדקה היא להחזיק העוגה תהיה ברכת עוגה זו 'שהכל'. ולכן לדעתי כדאי באופן זה להפריד ולברך על כל מין בנפרד וכמו שמצינו בכהאי גוונא בפוסקים. ובפרט שיש שמניחים בעוגה זו כמעין פירורי עוגה למעלה שבודאי עיקר הכוונה של נתינת הפירורים האלה לתת טעם טוב ומוסיף בעוגה, וכן כוונת האוכל בדרך כלל (וראה בספר וזאת הברכה עמ' 97 הגרי"ש אלישיב). וכמו שמצינו בברכת ה'קרמבו' שהוא בנוי מב' חלקים, קצפת מלמעלה העשויה מביצים וכו', שברכתה 'שהכל נהיה בדברו' ובתחתית יש בסקויט שברכתו 'בורא מיני מזונות'. והנה אף שעל תערובת שיש בה מיני דגן אם באה לטעם צריך לברך 'בורא מיני מזונות' כמבואר בש"ע (סי' רח ס"ב), כאן אינו נמצא בתערובת אלא הקצפת מונחת על הבסקויט והם ב' דברים נפרדים. אין ספק שרוב האנשים אוהבים את הבסקויט ובודאי גם את הקצפת ולענ"ד צריך לברך על הבסקויט בהתחלה 'בורא מיני מזונות' ולאחר מכן על הקצפת 'שהכל נהיה בדברו'. ויש ראיה לזה מדברי מ"ב (סי' קסח ס"ק מה) שכתב, וכתבו האחרונים דבמדינותינו שנותנין מרקחת על הדובשנין שטובים הדובשנין למאכל בעצמן אם כן כוונתם גם בשביל אכילת הדובשנין וממילא הם העיקר ומברך עליהם 'בורא מיני מזונות' ופוטר המרקחת. ופשוט דדוקא שבעת אפייה נאפין ביחד אבל אם אפה הדובשנין לבד ואח"כ מניח עליהם מלמעלה המרקחת אין נעשין המרקחת טפילה להם שכונתו לאכול שניהם ואין המרקחת באין ללפת הדובשנין וצריך לברך גם על המרקחת, ע"כ. וא"כ הוא הדין ב'קרמבו' שהבסקויט נאפה בפני עצמו ואחר כך מניחים עליו את הקצפת, ממילא אין ה'קרמבו' נפטר בברכת הבסקויט. וכמו כן אין הבסקויט בטל לגבי הקצפת מאחר שהבסקויט עצמו יש בו טעם טוב. ולא דומה לרקיקין שעושים רק שלא לטנף את הידיים, אלא כאן בבסקויט יש לו טעם טוב בפני עצמו. ומבואר במ"ב הנ"ל שאין הדובשנין בטלים לגבי המרקחת ולכן צריך לברך על הבסקויט בפני עצמו, הלכך יש לברך על הבסקויט 'בורא מיני מזונות' בתחילה ואחר כך על הקצפת 'שהכל נהיה בדברו'. וכך פסקו: ספר שערי ברכה (שטרן, עמ' קכב), קובץ מבית לוי (ח"ד עמ' קמב), שו"ת עולת יצחק (רצאבי, ח"ב סי' סג), הלכה ברורה (ח"ח עמ' תנ), ברכת ה' (להגר"מ לוי ז"ל, ח"ג עמ' שז), ספר וזאת הברכה (עמ' 37). וכן הורו רבני בד"ץ העדה החרדית (כמובא במדריך הכשרות של העדה החרדית). וכן מדוייק מד' האגרות משה (ח"ד חאו"ח סי' מג). ואף שראיתי בכמה פוסקים שכתבו לברך על הקצפת ולפטור הבסקויט מטעם שהבסקויט בא להחזיק את הקצפת וכל מטרתו שלא יטנפו ידיו מהקצפת [עי' בזה בילקו"י (ח"ג עמ' תקלא), שו"ת אור לציון (ח"ב עמ' קכו), שו"ת אבני ישפה (ח"א סי' מד אות ג), ועוד]. מכל מקום כיון שיש בזה פלוגתא ואף אם נאמר שהבסקויט טפל, כבר נפסק להלכה שאפשר לברך על הטפל תחילה שחפץ בו בראשונה, ומברכים עליו כברכתו [יעויין רמ"א (סי' ריב ס"א), חזו"ע (ברכות, עמ' רפה)]. ואין בזה ברכה שאינה צריכה, משום שרוצה לצאת מהספק וכמבואר בכגון זה בש"ע (סי' קעד ס"ז. וכן מבואר בכמה מספריו של מרן זצ"ל). ועי' בזה בספר שערי הברכה (עמ' תרפה). ורק אם אינו אוהב את הבסקויט ואוכלו רק משום שלא לזורקו, יש לברך על הקצפת 'שהכל נהיה בדברו' ולפטור את הבסקויט (וכמדומה שרוב האנשים אוהבים את הבסקויט ולכן יש לברך עליו תחילה, וכאמור). [והנה במדריך הכשרות היוצא ע"י העדה החרדית כתבו הרבנים שם דכיון דבעינן שיהיה טעם דגן בעיסה כמבואר בש"ע סי' רח (ס"ט) וקשה לעמוד בזה, ואם יש בו כשלושים אחוז ממין הדגן טעמו ודאי נרגש ואם הוא פחות מעשר אחוז, ודאי אין טעמו נרגש, ע"ש. ובשם חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל שמעתי דבעינן שבע עשרה קמח שאז נותן טעם וכמו שמצינו בכהאי גוונא לגבי יין לדעת הרמ"א ודעימיה. ונראה בודאי שכל כוונתם שלא טועמים כל כך טעם דגן אבל באופן שטועם בהדיא טעם דגן לא צריך לברר מה כמות הקמח שיש בתוך העיסה שבודאי טעמם נרגש].

לכן להלכה, אם הכינו עוגת גבינה עם שכבה דקה של בצק מתחת, אם באה השכבה לטעם יש לברך 'בורא מיני מזונות' על הבצק, ולאחר מכן יקחו מעט מן העוגה ויברכו 'שהכל'. ואם באה שכבת הבצק להחזיק את העוגה מברך על הגבינה 'שהכל' ופוטר את שכבת הבצק.