פרשת קורח - אין חכמה ואין תבונה כשגוברת יד התאוה - הרב אליהו אלקיים

פרשת קורח

אין חכמה ואין תבונה – כשגוברת יד התאוה

א. ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם וכו' (טז.א)

פירש רש"י – ומה ראה קורח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמנהו משה נשיא על בני קורח וכו', אמר קרח: מאחי אבא ארבעה היו, שנאמר: ובני קורח וכו', מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם.

ויש לתמוה, כיצד לא הבין קורח שהיה בעל רוח הקודש [כפי שמוכח מכך שרה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו'], כי חלוקת התפקידים כלל אינה תלויה בסדר התולדות לבני קהת – אלא בדבר ה' בלבד?

ב. ויקח קורח בן יצהר (טז.א)

איתא בפסיקתא זוטרתא (פר' חוקת) - מה ראה קורח לחלוק על משה, פרשת פרה אדומה ראה.

ויש להבין, כיצד ההתבוננות בפרשת פרה אדומה היא שהביאה את קורח לחלוק על משה?

ג. רב לכם בני לוי (טז.ז)

פירש רש"י – וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר: בשבילו אני נמלט וכו'.

וצ"ב, דמבואר, כי היתה לקורח רוח הקודש, וכפי שמבואר כי "ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו'". א"כ יש להבין, כיצד אדם חשוב כזה, טעה בטעות פשוטה זו בחולקו על הכהונה ועד הגיעו לכפירה בה' יתברך?

ד. עוד צ"ב, מה העניין שהוכרח הרש"י להדגיש - וקרח "שפיקח היה" - מה העניין בהדגשה מיותרת זו?

ה. ויקח קורח וכו'. ויקומו לפני משה וכו' (טז.א-ב)

פירש רש"י – והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם: חייבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.

לכאורה, טענת קורח שפקח היה, ועדתו שראשי סנהדראות בישראל היו, תמוהה! דהלא פשוט שדין ציצית נאמר על כל בגד שד' כנפות לו, ונצטווינו להטיל בו ציצית, ומה סברא היא זו - כי אם צבע הבגד כצבע התכלת, יפטר הבגד ממצות ציצית, הלא המצווה תלויה בסוג הבגד ולא בצבעו?

ו. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר (טז.יג)

יש לשאול, איך טעו קורח ועדתו בדבר פשוט כזה, הלא הם ראו בעיניהם צרות שיעבוד מצרים איך שהכום ועבדו בהם עבודת פרך וגם שחטו את ילדיהם גם בנאום בחומה, ובמדבר הרי על כל פנים לא חסרו דבר. כיצד א"כ טענו "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וכו'". כיצד אנשים גדולים אלו יכלו לטעון שטות זו, ובברירות ועקשנות כזו כאילו היה ברור אמיתתם? [הרב דסלר]

ז. וינח משה את המטות לפני ה' באהל העדות. ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים (יז.כב-כג)

יל"ע, מדוע נס זה לא נעשה עוד קודם לכן - בחיי קורח ועדתו, הרי אפשר כי מכח ראייתם נס זה היו מיד פורשים ממחלוקתם?

כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד

יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו [ח"ד עמ' 305] בהסבר למשל רב האי גאון. וז"ל - והנה חפצתי לכתוב לכם חביבי דבר גדול ומאוד נכבד, שימו נא את לבבכם אליו והיה לכם לתועלת כל ימי חייכם. טוב מאוד תעשו אם תקחו דבר זה למשמרת בזכרונכם לזכור הדברים תמיד, ראו נא מי כתב הדברים, רבינו האי גאון ז"ל גדול הגאונים, כתב את זה בתשובותיו סי' י"ג אעתיק לכם משם:

"וכן היו מושלים משל, מעשה בשועל אחד שבא עליו ארי לאכלו, אמר לו השועל ומה יש בידי להשביעך, אבל אני אראה אותך אדם שמן שאתה טורף ושבע ממנו, והיה שם גומץ מכוסה ואדם יושב מאחריו, כיון שראה הארי אמר לשועל הריני מתירא מתפילתו של זה שלא יכשילני, אמר לו שועל: לא יגיעו הדברים לא לך ולא לבנך אולי לבן בנך יגיעו, אבל בין כך עתה תשבע רעבונך ועד בן בנך זמן הרבה.

נתפתה הארי וקפץ על הגומץ ונפל שם, בא השועל ועמד על שפת הגומץ והציץ עליו, א"ל הארי: הרי אמרת לי שאין הפורענות באה אלא על בן בני, א"ל השועל כבר יש עון על אבי אביך, שאתה נתפס בו, אמר לו הארי: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? אמר לו השועל: ולמה לא חשבת כן מתחלה. כמה מוסר יש במשל זה". עד כאן לשון רב האי גאון בתשובה הנ"ל.

הרי על כל פנים קרח פקח היה וגדול הדור ועמו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות אצל דור מקבלי התורה איך טעו בדבר פשוט כזה, הלא הם ראו בעיניהם צרות שיעבוד מצרים איך שהכום ועבדו בהם עבודת פרך וגם שחטו את ילדיהם גם בנאום בחומה, ובמדבר הרי על כל פנים לא חסרו דבר.

כיצד א"כ טענו "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וכו'", ובמדרש שכן טענו כולם. כיצד גדולי הדור אלו יכלו לטעון שטות זו, ובברירות ועקשנות כזו כאילו היה ברור אמיתתם?

ושאלה כזו נמצא בכל הדורות, גם בדורנו זה, כשאנו לומדים ממדעי העולם, כמו גיאוגרפיה פיסיקא ועוד ועוד, נראה אשר חכמיהם וכל לימודיהם נגד האמונה הטהורה תורתנו הקדושה הם מדברים, וכל זה בברירות ועקשנות כאלו האמת אתם. וכו'.

ידוע תדעו כי גם החכמים היותר גדולים אם יד התאוה תגבר בם לא די שלא תצילם חכמתם אלא עוד ישתמשו בחכמתם להטעות את העולם עמהם שיאמינו גם לטפשיותם כאלו חכמות המה, כי כן דרך כל חוטא להיות חוטא ומחטיא.

והנה אולי בזה הוא אחד מן המוסרים אשר נתכון אליהם רב האי גאון במשלו שמשל, כי גם הארי מלך שבחיות נפל ברשת השועל, רק משום שנתאוה לבשר שמן מעט יותר, ומה שהבין אח"כ כאשר פגע בו עונשו, לא הבין מתחלה, מפני שנתפתה בתאותו. עכ"ל.

א"כ מבואר - כי כשיד התאוה גוברת – טועה האדם אחר תאותו ואף משתמש הוא בחכמתו וגדלותו לחטוא ולהחטיא אחר טעותו.

לפ"ז כל הקושיות מתורצות

הקושיות א', ב', ג', ד' וו' מתורצות – "מה ראה קורח לחלוק על משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן"- בהתבונננו בכל מחלוקת קורח ועדתו, מוצאים אנו כי כל חכמתם וגדלותם התורנית – אם בקורח שהיה לו רוח הקודש לראות שעתיד לצאת שמואל מבניו, ואם בעדתו שהיו ראשי סנהדראות – לא עמדה להם כנגד בקשתם לחלוק על משה ואהרן.

אין זו אלא יד תאוות הקנאה אשר גברה בם – קנאת קורח בנשיאות אליצפן – תאווה אשר הביאה את קורח לרצות כבר את הכהונה, ולא להבין כי אין הדבר תלוי כלל בסדר תולדות בני קהת.

וכאשר יד התאוה גברה בקרב קורח – לא זו בלבד שחכמתו וגדלותו התורנית לא הצילתו לבל יחלוק על משה ואהרן, אלא עוד השתמש בחכמתו להטעות את כל מאתים וחמישים ראשי הסנהדראות ואחריהם את כל עם ישראל עמהם שיאמינו גם לטיפשותו כאלו חכמות המה, כי כן דרך כל חוטא להיות חוטא ומחטיא.

וכפי שמצינו, שדווקא התבוננות קורח ביסודות תורת פרה אדומה – דווקא היא הביאתו לחלוק על משה ואהרן. וכן ראייתו ברוח הקודש שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן – היא אשר הביאתו לטעות אחר המחלוקת.

כל כך טעו אחר טפשיותם – עד כדי שטענו "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וכו'", על אף שראו בעיניהם צרות שיעבוד מצרים איך שהכום ועבדו בהם עבודת פרך וגם שחטו את ילדיהם גם בנאום בחומה, ובמדבר הרי על כל פנים לא חסרו דבר.

אלא שזהו שהדגיש הרש"י: קרח "שפיקח היה" – ללמדנו, כי אף הפקחים והחכמים היותר גדולים, אם יד התאוה תגבר בם, לא די שלא תצילם חכמתם אלא עוד ישתמשו בחכמתם להטעות את העולם עמהם – כפי שקרח עם קרח "שפקח היה".

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – דווקא התעמקות קורח ביסודות תורת הציצית היא שהביאתו לחלוק ולשחק על תורת משה – באי הבינו יסוד פשוט כי מצוות הציצית תלויה בכלל בסוג הבגד ולא בצבעו.

אלא שהיות ויד התאוה גברה בקרב קורח ועדתו – לא הבינו הם פרט קטן זה ביסודות הלכות ציצית - ודווקא מחמת חכמתם וגדלותם התורנית בלימוד הלכות ציצית טעו הם לבסוף לחלוק על משה ואהרן.

ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי"- מכיון שיד התאוה היתה שולטת בקורח, אף ראיית נס גלוי כפריחת מטה אהרון – לא היתה משנה את דעתו כמלוא נימה. וכפי שלא התעורר קורח קודם לכן מכל טעויותיו הנוספות אשר טעה אחריהן. אין זה אלא מפני שכשיד התאוה גוברת באדם - כל חכמתו לא תצילהו מטעותו כלל – אלא להיפך, ימשיך הוא בטעותו עוד ועוד.