לא נטמון את הראש בחול וגם לא בקודש | דן טיומקין

לא נטמון את הראש בחול. וגם לא בקודש.
דן טיומקין

כדי להצליח להועיל לנערים שמתמודדים עם אתגרי גיל ההתבגרות, עלינו להביט בעיניים פקוחות. לא רק על מה שנראה לעין, אלא על מה שמתרחש בעומק הלב.

זהו יסוד גדול שמלמד אותנו... נח.

נח נקרא בתורה: "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" .נח זוכה להינצל מהמבול. בימי המבול הוא ממשיך להתעלות בתיבה. אך מיד לאחר המבול, במקום להתמלא בהכרת הטוב ולשדרג עוד את עבודת ה' שלו — הוא נופל. כתוב עליו (בראשית ט', כ'):
"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם."
נח השתכר. שכרות היא גנות גדולה, ולא מובן כיצד אדם בדרגה כה גבוהה נופל לדרגת השכרות.

שמעתי מניצול שואה אחד, שאיבד את כל משפחתו ואת כל קהילתו בשואה, שההתמודדות עם הזיכרונות קשה לו מנשוא. ומאוד מפתה אותו לברוח לעולם נטול דאגות — אפילו אם הבריחה אינה אמיתית.
יש חומרים שמאפשרים לברוח. אלכוהול הוא אחד מהם. גם לוט, שאיבד את אשתו וקהילתו — בחר לברוח אל הטיפה המרה.

ישנם קשיים נפשיים שקשה להתמודד איתם. לא תמיד אנו יודעים בדיוק מהו הקושי — אם יש לנער טראומה, רגשות אשמה קשים, פגיעה, קושי לימודי, חברתי או רגשי.
מה שאנו כן יודעים הוא — שאדם שנוטה לברוח לחומרים משכרים, אינו עושה זאת מתוך סקרנות או תאווה לטעם היין.

אין קץ לדרכי הבריחה. ממעלי עשן ועד לטכנולוגיה.

אלא שאדם בריא יודע לנהל את עצמו — ולא להתמכר אליהם.
אדם בריא בנפשו יודע לעצור ברגע שהוא עובר גבול מסוים, ומתחיל לפגוע בעצמו או בקרוביו.
ואם אדם אינו שם לעצמו גבולות — הוא כנראה עושה זאת בגלל מנגנון הגנה אנושי שדוחף אותו לברוח.

בזמן הבריחה הם נראים נהדר.
אבל הם לא.

למעשה, זהו פסוק במשלי (ל"א, ו'):
"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ."
עולמם הרגשי מרוסק.
הם מלאים ברגשות אשמה, ובתסכול מעצמם — ולכן מחפשים "משככי־כאבים".

כהורים וכמורים לנערים במצבים כאלה, אנחנו עומדים בחוסר אונים — כשיקירינו מתנהגים כלפי עצמם בצורה כה הרסנית, ומסרבים לקבל טיפול תומך ומקדם.

אנחנו יכולים להתעלם ולטמון את הראש בחול – להתעלם. אבל זה לא פתרון.
אנחנו יכולים גם לנסות "לטמון את הראש בקודש" -להוכיח, לשכנע, לחפש מקורות ולהטיח בהם כמה זה חמור —אבל גם מהלך שכזה של לא יעזור.

הם יסכימו למסור נפש — ולא לזנוח את דפוסי הבריחה שנותנים להם מזור זמני לכאב הנפשי.

כדי להצליח לעזור לנערים, עלינו להבין את שורש מצבם.
צריך להביט על המציאות המרה — אבל לא על הסימפטומים, אלא על השורש:
לראות את הכאב העמוק שגורם לנערים לברוח מעצמם, וגם אם מקורו כרגע לא ידוע בדיוק — הוא בהכרח שם.

ואם נצליח להבין שיש כאן כאב — נוכל לשנות תדר:
ממצב מאשים ומתסכל (מה שרק ידרדר עוד את המצב)- למצב אמפתי, מכיל ומקדם.

הדרך עדיין ארוכה, ויש עוד שלל כלים כדי להצליח:
כלים כמו חיזוק הקשר, הכלה ואהבה, חוויות הצלחה, טיפול מקצועי או התאמת מוסדות חינוך מתאימים.
אבל לפני שרצים לחפש כלים — השלב הראשון הוא לרכוש מודעות ואמפתיה לכאב שלהם.

יהי רצון שנזכה לרוב נחת מכולם!

לשמיעת תכני חיזוק בחינוך מהרב אורי זוהר זצ"ל, ניתן לשלוח הודעה או להתקשר לקו: "אבות על בנים" במספר 08-3137881.