המצע הזוגי והמשפחתי | הרב ישראל גאולה

מאת ישראל גאולה | מטפל זוגי ומשפחתי.

• ישראל, אם ישאלו אותך "מה זה בית בשבילך?" מה היית עונה?

להלן מספר תשובות שקיבלתי מזוגות: "בית בשבילי זה...

מקום של שקט בסוף יום של עבודה".

"מקום של ביטחון".

"מקום שאפשר להיות בו רגילים ופחות פורמליים כמו בעבודה".

"המקלט מהעולם".

"מקום של טעינה נפשית".

"מקום של משפחתיות".

"מקום שאפשר לגדול ולהתפתח בו".

"מקום של שמחה ואוירה טובה".

"מקום בו אפשר לגדל ילדים טובים".

"מקום שבו אבא ואמא הם המובילים של המשפחה".

ע"מ להגיע למבנה תקין של הבית שלך, מומלץ להשתית אותו על:

1. חום, מאור פנים ואהבת השני ללא תלות במעשיו הטובים.
2. הערכה ועידוד תכונות האופי של בני הבית כמו: אכפתיות, דאגה, חשיבה, תכנון, שימת לב, זריזות, ויתור, רוגע, מסירות, רצון ועוד.
3. משמעת ויצירת גבולות מתוך ענווה, כבוד ויראת שמים. "אני עושה טוב לשני, לא כי אני חייב- כי אני רוצה! ובגלל חובתי כלפי שמיים".

• מה בעצם תורם למבנה הלקוי של בית?

הרגשה שחייבים לי, אכזבות שלי מבני הבית, חשדנות בשני, פחד, ביקורת, האשמה, זלזול, הצטדקות, כעס, צעקות, השפלה, עלבונות, ציניות, שקרים, תירוצים, שליטה, חוסר אמון ביכולות שלי.

• מהי התחלה טובה לשיקום בית לקוי?

לדעת את ההבדל בין תודה למחמאה!

למשל, ביקשת מאחד מבני הבית שיעזרו בפינוי השולחן אל המטבח ובקשתך נעשתה בצורה טובה. תודי לו על מה שעשה למענך ותחמיאי לו על הצורה שבה התנהג: (בטון שקט ובמאור פנים) "מוטי, תודה רבה על העזרה! בזכותך התפניתי למשהו חשוב אחר. נהניתי מהזריזות שלך. אני רואה כמה אכפת לך ממני".

התודה – על מה שעשו למעני.

המחמאה - על איך שעשו למעני.

• מה המטרה של כל אחד מהם ?

בתודה אני מביע הכרת הטוב, זה סוג של 'תשלום' לשני על מה שעשה למעני ואני מבקש להרגיע את הרגשת כפיות הטובה שבי.

במחמאה אני מעריך את מעשיו, מייצר קירבה, גורם להעלאת מוטיבציה בו ולעשיה נוספת מתוך רצון אישי שלו כלפיי.

• מי מהם חזק ועוצמתי יותר ?

ברור שהמחמאה והפרגון, משום שהם יוצרים רגשות חמים של חיבור. האדם שעזר מקבל הרגשה טובה שרואים בטובתו ושמים לב למי שהוא באמת לפי האופי שבו.

• מי מהם מצוי יותר בפועל ?

התודה שכיחה יותר מהמחמאה. קל יותר לאומרה. אנשים נמנעים מלומר לבה"ז או לילדים מחמאה ופרגון משום ש...

1. לא רגילים בזה מילדות.
2. אוצר מילים דליל.
3. מחמת חוויות ילדות לא נעימות מבית ההורים, מביה"ס, מהחברה משנות הילדות (ועד היום בעצם).
4. אי נעימות מתגובתו של השני כלפיי, משום שע"פ רוב אני כועס ומותח ביקורת ורק מידי פעם מחמיא, אם אתחיל לפרגן בתדירות גבוהה - זה יראה לא אמיתי ויצחקו עלי.
5. הרגשה של פחיתות מהשני: "אם אחמיא לה על שימת הלב (אופי) המדויקת שלה, אני עלול להשתקף כאחד שלא שם לב לדברים..."
6. כי יש משחקי כוחות: "קודם שהיא תתחיל / שהוא יתחיל".

• האם תוכל לסכם לי איך נכון יותר להחמיא ולפרגן?

ודאי! אשים לב לכל פעולה (גם שלא טובה במיוחד) ואתמקד בארבעה אלמנטים:

1.     המעשה.

2.     תכונות אופי.

3.     ההשפעה החיובית עלי.

4.     תודה לבבית.

למסקנה:

הצורך (החוסר) הנפשי הבסיסי ביותר של בה"ז והילדים הוא להרגיש אהוב, רצוי ומקובל, בקביעות וללא תנאי ולא כתגמול על משהו טוב שעשה.

תחושה זו היא הכוח המרכזי בהתמודדות מול קשיי הזוגיות וחינוך הילדים.

בהיעדר תחושות אלה, מועצמים רגשות הריחוק והניכור לרמה שכמעט לא ניתן להתמודד איתה.

אוירה של חום, אהבה, הערכה ועידוד נוצרת אך ורק באמצעות גילויים מפורשים וברורים באמירה ובמעשים של חיבה ואהבה, המוענקים בקביעות, במיוחד בזמנים שנכנסים לישון, כשמתעוררים, ביציאה מהבית וכשחוזרים הביתה, מתוך תחושת נעימות, שלווה והארת פנים. (מתוך הספר "אל תחטאו בילד" של ה' יחיאל יעקובזון)

התוצאה מהנ"ל: התפתחות דימוי עצמי בריא, יכולת התמודדות מול קשיים, בגרות נפשית, בטחון עצמי, שלווה פנימית, יודעים גם להעניק חום ואהבה לאחר מתוך רצון אישי ובחירה חופשית.

כאן בשבילך

ישראל.

לתגובות ומענה לשאלות 0544-789-300