אנחנו מכירים?! | הרב אליהו נקש

אנחנו מכירים?!

"אני מרגישה שאין ביני לבין בעלי תקשורת. הכל טכני. אני בכלל לא בטוחה שהוא מכיר אותי, אבל באמת מכיר".
במשפט הזה, שפתחה בו שרה את הפגישה הראשונה אליה הגיעה עם בעלה דוד (שמות בדויים), יש זעקה שקטה.
לא על מריבות קולניות, לא על חוסר נאמנות, אלא על היעדר בסיסי יותר – היעדר קרבה אמיתית.

אמנם לא כל זוגיות זקוקה לתהליכים ארוכים כדי להשתפר. לפעמים חסר בורג קטן אך משמעותי, וברגע שמבינים אותו – הרבה דברים נכנסים למסלול חדש.
כך היה גם אצל דוד ושרה.

במקרה שלהם, החוסר היה דווקא במקום הפשוט ביותר: זמן איכות יחד. זמן שבו הם נפגשים לא כהורים, לא כשותפים לניהול משק בית, אלא כגבר ואישה.
הם ידעו שמשהו חסר, אך לא הצליחו לשים את האצבע עליו.

מה זה "יחד" אמיתי?

כששאלתי אותם אם הם יוצאים יחד, קיבלתי שתי תשובות הפוכות:

שרה ענתה מייד – "ממש לא".

דוד ענה במקביל – "בטח".

הפער הזה חשף תפיסות שונות בתכלית. שרה לא זכרה מתי יצאו לבד מאז לידת הילד הראשון, לפני 14 שנה. מבחינתה, אם אחד הילדים נמצא איתם – זה לא "יחד".

דוד, לעומתה, היה משוכנע שכן יוצאים, גם אם התינוק הצטרף. מבחינתו – כל עוד זה לא מפגש עם חברים או משפחה, הרי שזו יציאה זוגית.

האמת היא, שכאשר מצטרף "גורם נוסף" – אפילו קטן ושקט – נוצרת הסטה של המיקוד. תשומת הלב מופנית החוצה, והקרקע שמאפשרת אינטימיות, שיחה פתוחה וצחוק משותף – נשמטת.
וכשמדובר בתינוק, ההתעסקות הטבעית בו באה על חשבון הרגעים בהם בני הזוג רואים זה את זה לא רק כ"שני הורים", אלא כחברים טובים, כשותפים לדרך.
כשאין זמן איכות, נוצר פער רגשי. התקשורת הופכת "טכנית": מי מביא את הילדים, מי משלם חשבונות, מה עושים מחר בערב. החיבור האישי נשחק.

שאלות שכדאי שכל זוג ישאל את עצמו
מתי בפעם האחרונה יצאנו רק שנינו – בלי ילדים, בלי טלפונים, בלי הסחות דעת?
האם היציאה שלנו נראית כמו "סידורים משותפים", או כבילוי שמאפשר להיזכר למה בחרנו זה בזו מלכתחילה?
האם אנחנו יוזמים זמן זוגי באופן קבוע, או רק אם זה "נופל בין לבין"?

החלטה קטנה – שינוי גדול

חיזוק הקשר לא תמיד דורש מהפכות. לעיתים מספיק להחליט: פעם בשבוע או בשבועיים, רק שנינו.
אפילו שעה של הליכה משותפת בערב, או ישיבה בבית קפה – יכולה לעשות הבדל עצום.

אז במקום לשאול "למה זה לא עובד"? אפשר להתחיל לשפר את מערכת היחסים שלנו על ידי צעדים קטנים של נוכחות אמיתית:
בילוי רק שנינו יחד עם שיחות בלי הסחות דעת, כי בסופו של דבר, לא רק הרגעים הגדולים הם שמחזיקים את הזוגיות – אלא אפילו הרצף של הרגעים הקטנים.