עשרת ימי תשובה

מעלת עשרת ימי תשובה

שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם כנגד שבעת ימי השבוע, ובכל יום יעשה תשובה כפי כוחו ויכוון לכפר בזה כל מה שחטא כל השנה כנגד אותו היום. וכידוע שבימים אלו התשובה מסוגלת ביותר, ולכן יתאמץ האדם בכל כוחו לנצל הימים האלו לתשובה ותפילה. ואמרו חז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כלומר מעלתם גדולה מאלו שלא חטאו מעולם, מפני שבעלי תשובה כובשים יצרם יותר (חזו"ע עמ' ריג).

 בקשת סליחה מחברו

עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו, ועל כן יתן כל אדם אל לבו בערב יום הכיפורים לפייס לכל מי שנפגע ממנו כדי להיטהר מכל עוונותיו ביום הכיפורים.

פירוט החטא

כשמבקש את סליחת חברו צריך לפרט לחברו את החטא שחטא כנגדו. אולם אם יודע שחברו יתבייש אם יספר לו מה שדיבר עליו, או שייגרם לו צער ועוגמת נפש או שיגרום לריבוי המריבה – אין לפרט לחברו את החטא, אלא יבקש ממנו סליחה בכלליות (חזו"ע  רמד).

מחילה מהנפטר

אדם שפגע בחברו ולא הספיק לבקש ממנו מחילה ונפטר אותו האיש, צריך לקחת עשרה אנשים לקברו, ולומר "חטאתי לאלוהי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך" ויבקש ממנו מחילה. והם ישיבו לו "מחול לך" ג' פעמים. ואם הנפטר קבור בעיר רחוקה ימנה שליח שיבקש בשמו מחילה מן הנפטר בפני עשרה שיהיו על קברו (חזו"ע עמ' רמד).

גנב או הזיק בקטנותו

אדם שגנב או הזיק בקטנותו (פחות מגיל שלוש עשרה) ואין הגניבה בעין, מעיקר הדין אינו צריך להשיב את הגניבה בגדלותו, אולם אם יכול להחמיר ולשלם הגניבה תבוא עליו הברכה (יבי"א ח"ח חו"מ ו').

אינו יודע למי להשיב את הגניבה

אדם שגנב ואינו יודע למי להחזיר יעשה בכסף צרכי רבים (שו"ע חו"מ סי' שסו ס"ב), כגון שיתרום את הכסף למוסדות צדקה גדולים שיש הסתברות גבוהה שהנגזל יהנה מהכסף (כגון שיתרום את הכסף ל"עזר מציון", "חסדי נעמי" וכד').

ערב יום הכיפורים

כפרות

נהגו ישראל לעשות בימים אלו כפרות. יש שנהגו לעשות זאת בעופות, ויש שנהגו בכסף.

אנשים הממונים על כפרות בעופות – יש להם לתת מאד דעתם להיזהר מאיסור דאורייתא של צער בעלי חיים, ולזכור שעניין הכפרות הוא מנהג ואילו צער בעלי חיים הוא איסור דאורייתא.

 טבילה בערב יום הכיפורים

הפעם היחידה שהשו"ע מזכיר טבילה לגברים היא בערב יוה"כ. אולם אין מברכים על טבילה זו, שהרי היא מנהג ולא דין.

קודם הטבילה יהרהר תשובה בליבו ויקבל על עצמו ג' עיקרי התשובה: חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד.

זמן הטבילה: יטבול לאחר חצות היום, ואם לא יוכל לטבול אז יכול לטבול כבר מסוף שעה חמישית שהיא כשעה קודם חצות (חזו"ע עמ' רמד).

אדם שלא מסוגל כלל לטבול במקווה, וכן אין באפשרותו ללכת אל הים לטבול שם, ישפוך על עצמו ט' קבין של מים (כ-12.5 ליטר), וצריך לעמוד זקוף מתחת לברז מים, ושלא יחזיק ה'טוש' בידו (חזו"ע עמ' רמו). אע"פ שמעיקר הדין אין חובה להקפיד על דבר החוצץ בטבילת ערב יוה"כ, מ"מ טוב להסיר כל דבר החוצץ. וטוב לגזוז צפורניו, שלא יהא בהם דבר החוצץ.

סעודה מפסקת

ביוה"כ צריך להפסיק מבעוד יום את אכילתו, וכן בכל המלאכות שנאסרו ביוה"כ. לכן יקפיד כל אדם שרבע שעה קודם השקיעה יעמוד ויאמר "הריני מקבל עלי תוספת יום כיפור מאכילה ומשתייה ומעשיית מלאכה". בדיעבד אם לא הספיק לקבל על עצמו תוספת יוה"כ רבע שעה לפני השקיעה, יכול לקבל עד שתיים-שלוש דקות לפני השקיעה.

אם סיים לאכול ולשתות בסעודה מפסקת וקיבל בליבו התענית, ואחר כך הרגיש שהוא צמא או רעב, יכול לאכול ולשתות כל עוד שלא החל הצום ולא אמר בפיו מפורשות שהוא מתחיל להתענות (חזו"ע עמ' רנה).

הדלקת הנרות

אישה המדליקה את הנרות תברך "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ויום הכיפורים" ואז מדליקה. לאחר מכן תחלוץ נעליה ותברך שהחיינו.

דיני יום הכיפורים

עלייה לתורה לחולה האוכל ביום הכיפורים

חולה מסוכן האוכל ביום הכיפורים, מותר לו לעלות לתורה בקריאת התורה של שחרית, וכן בקריאת התורה של מנחה. ובפרט כשאוכל ושותה רק בשיעורים – שנחשב עדיין בגדר "מעונה" (חזו"ע עמ' שמט).

 נשיאת כפיים

אין הכהנים נושאים כפיהם לברך ברכת כהנים במנחה, אך בתפילת נעילה עולים הכהנים לדוכן.

הרחת בשמים

מצווה לברך על ריח טוב של מיני בשמים ביום הכיפורים כדי להשלים מאה ברכות, ויכול לברך עליהם כמה פעמים ביום לאחר שיהיה היסח הדעת בין פעם לפעם (חזו"ע עמ' רפג).  

 איסור רחיצה

אסור להתרחץ ביוה"כ, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. אולם כל מה שאסרו חז"ל הוא רחיצה לתענוג, ולכן אם היו ידיו מטונפות ורוצה לרוחצן מותר, שאין זו רחיצה של תענוג. ולכן היוצא מבית הכיסא יכול לרחוץ כל מקום שיש בו לכלוך (חזו"ע עמ' שי). ואם יש ריח בידיו מותר אף לשוטפם במי סבון אם רק באופן זה יעבור הריח (אור לציון עמ' קא).

רחיצת הפנים: ביוה"כ אסור לרחוץ פניו במים. אולם מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שירחץ פניו, יכול לרחוץ פניו (לבני ספרד). וכן מי שיש לו לפלוף בעינו היורד רק ע"י מים, יכול ללחלח אצבעו במים ולהעבירה על עינו כדי להעביר הלכלוך. ואם עדיין אינו יורד וצריך לתת מים כדי להורידו – מותר, שאין זו רחיצה של תענוג (שו"ע סי' תריג ס"ג). וכן את הרירים סמוך לשפתיים מותר לנקות עם מעט מים.

 נטילת ידיים: בנטילת ידיים של בוקר וכן היוצא מבית הכיסא – נוטלים שלוש פעמים לסירוגין עד סוף קשרי האצבעות (חזו"ע עמ' שיא).

כהנים: כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כדרכם עד הפרק, אולם יטלו רק פעם אחת כעיקר הדין (חזו"ע עמ' שיב).

רחיצת הפה: ביוה"כ אסור לרחוץ את פיו, ואפילו מי שיש לו אי נעימות. אולם אדם אסטניס שאין דעתו מיושבת עליו אם לא רוחץ פיו, יכול לגרגר ולפלוט משקה מר מאד כגון מי פה מרוכזים (שבד"כ יש למוהלם במים כדי להשתמש בהם). אבל במי פה רגילים – אין להתיר (הליכו"מ ע"מ רנז). וכן מי שהקיא ביום כיפור ויש לו לכלוך מהקיא בפיו, ומצטער מכך, רשאי לשטוף את פיו במים מרים וייזהר שלא יבלע אפילו טיפת מים (שו"ע סימן תריג ס"ג).

בליעת הרוק: מותר לבלוע רוקו ביום הכיפורים, אולם אם השתעל או גיהק ומחמת כן עלה המאכל לפיו יפלוט את המאכל (חזו"ע עמ' שי).

טבילה: אין לטבול כלל במקווה ביום הכיפורים (חזו"ע עמ' שכח).

איסור סיכה

אין לתת בושם או דאודורנט על הגוף ביוה"כ, ואפילו אם עושה כן להעביר הזיעה. והעצה היא שייתן על גופו בכמות מספקת לפני יוה"כ. בושם על היד: המקל להניח בושם על היד כדי להריח בתענית לצורך רענון, יש לו על מי לסמוך.

איסור נעילת הסנדל

יש לחנך קטנים כבר מגיל 4-5 לנעול נעליים שאינן מעור, ובפרט בזמנינו שבקלות ניתן להשיג נעליים כאלו.

ברכת "שעשה לי כל צרכי": יש לברך ברכה זו אף ביוה"כ (חזו"ע שכ).

התענית והפטורים ממנה

שתיה מתוקה בערב הצום

רצוי מאד בערב הצום להרבות בשתיית משקאות מרוכזים המכילים קלוריות רבות, כגון: מיץ ענבים טבעי, מיצי פירות, תה עם הרבה סוכר וכד' כדי למנוע מצב שיש צורך להתיר את השתייה בצום עצמו. וכן צריכים להיזהר שלא לאכול מאכלות חריפים או מלוחים שמגבירים את הצימאון.  

חינוך קטנים לתענית

עד גיל 9: אינם מתענים כלל (חזו"ע עמ' של).

גיל 9-10: מחנכים לתענית שעות, כגון שאם רגיל לאכול בשמונה בבוקר יאכל בעשר, ואם רגיל לאכול בעשר יאכל באחת עשרה. אולם אם קמים בלילה ומבקשים לשתות מים – יש לתת להם, וגם אם רוצים להתענות את כל הצום אין לאפשר להם זאת בשום פנים ואופן (חזו"ע שם).

מגיל 11 עד גיל מצוות: יש לחנכם לצום את כל הצום. אמנם כיום ירדה חולשה לעולם, ולכן די שיצומו עד חצות היום. ואם קשה להם מאד מותרים לאכול גם קודם חצות. אם מדובר בילד בריא הרוצה להתענות עד סוף הצום – יתענה, אך יש לאביו להשגיח עליו היטב שאינו חלש או חיוור וכד' (חזו"ע שם).

גיל מצוות: ילד בן 13 וילדה בת 12 חייבים להתענות את כל הצום מדאורייתא, ומי שהגיע עכשיו למצוות – יש להשגיח שאינו חלש במיוחד (חזו"ע שם).

הערה חשובה: ההלכות המפורטות להלן הן הנחיות כלליות בלבד. בכל מקרה לגופו יש להתייעץ עם רב הבקי בפרטי ההלכה.

דין מעוברות ומיניקות לעניין התענית

מעוברות ומיניקות מתענות ומשלימות התענית ביוה"כ. וכן הדין כיום שמעוברת חייבת לצום, בין אם היא בתחילת ההריון או אמצעו, ואפילו בחודש תשיעי  (חזו"ע עמ' רפז).

יש לדעת שהצום חשוב מהתפילה, ולכן מעוברת או מיניקה שיודעת שאם תלך לבית הכנסת תצטרך לשתות (מחמת הדרך והצפיפות וכד') – עדיף שתישאר בבית ותנוח. ואם הבעל צריך לסייע לאשתו המעוברת– עדיף שיישאר עימה ויפסיד תפילה בציבור מאשר שתצטרך לשתות בשיעורים.

מיניקת: אישה מיניקת שתינוקה חולה, ואם תתענה יכולה לגרום לו חשש סכנה, לא תתענה, ותשתה פחות מכשיעור. ואף אם יש לה אפשרות להשתמש בתחליפי חלב לתינוק, אינה צריכה להשתמש בהם לפי שמזונו של תינוק הוא חלב האם. אולם אם התינוק בריא, האם צריכה להתענות ותשתמש בתחליפים וכד'.

מעוברת: ישנם מספר מקרים שבהם יש למעוברת להפסיק את הצום, ונביא את עיקרי הדברים, אולם יש לשים לב שהוראות אלו אינן תקפות כאשר יש מורה הוראה שאפשר לשואלו באופן מיידי:

• כאשר חשה חולשה גדולה.
• אם יש לה כאבי ראש או עיניים חזקים, וכן כשמרגישה סחרחורת ורואה "שחור" בעיניים (כשאינה רגילה בכך).
• אם מתחיל דימום ואפילו קל.
• אם היא בחודש התשיעי והחלו צירים תכופים (כל 3-7 דקות), תתחיל לשתות מים מרובים כדי שתגיע ללידה רוויה. וכן אם החלה ירידת מים, תשתה ולא תדקדק בשיעורים.
• אם מרגישה הפסקה או ירידה ברורה בתנועות העובר, תשנה תנוחה ותמתין כשעה ובמידה ואין שיפור תפסיק את הצום.
• אם מאבדת נוזלים על ידי הקאה.
• בטן קשה, כאבי בטן וגב בחלק התחתון, או לחץ חזק לתוך האגן.
• אישה מיובשת כתוצאה מהקאות ושלשולים.

יש לציין שבמקרה שמתחיל דימום חזק או ירידת מים, או שישנם צירים חזקים ותכופים או חוסר מוחלט בתנועת העובר על אף השתייה המרובה, יש להגיע לבית החולים במהירות האפשרית אם זה על ידי בעלה שיסיענה או באמבולנס.

במקרים גבוליים כאשר לא ברור אם מותר לשתות או לא ואין יודעים אם מעורב דמיון או מציאות, אפשר לשתות משקה מר כגון תה חזק עם מספר שקיקים, או מים עם אבקת סודה לשתיה (לא סודה רגילה).

דין חולה

חולה שיש בו סכנה: אם קבע הרופא שבמקרה שהחולה יתענה יש חשש שיבוא לידי סכנה, חייב החולה לאכול ביום כיפור ואסור לו להחמיר על עצמו ולהתענות, וחולה כזה אינו צריך תשובה וכפרה על אכילתו ביום הכיפורים. כמובן שכל חולה צריך להתייעץ עם רופא ירא שמיים ועם מורה הוראה מובהק שבקי בהלכות אלו.

בליעת תרופה

חולה שיש בו סכנה: אם צריך לבלוע כדור, ינסה לבולעו ללא מים. ואם אינו יכול יבלע את הכדור עם מים אך יקפיד על לגימות קטנות (פחות מ-35 סמ"ק).

חולה שאין בו סכנה: אם התרופה מרה יבלענה ללא מים, ואם היא מתוקה יעטפנה בניילון ויבלע. ואם חייב לשתות מים לבליעת התרופה ישתה מים מרים כגון נוזל ממספר תמציות תה חזקות (הליכות מועד עמ' רעט).

אכילה ושתייה בשיעורים לחולה וליולדת המותרים בכך

שתייה: יש לשתות כמות של 35-40 סמ"ק כל  9 דקות, ובמקרה צורך – כל 7 דקות. ניתן להגיע אף להפרש של 2 דקות בין שתייה לשתייה במקרה הצורך בהוראת רב.

אכילה: מאכל בנפח 30 סמ"ק כל 9 דקות (כנ"ל 2 דקות בשעת הדחק). את השקילה יש לעשות לפני יו"כ, ואם לא שקל יכול לשקול בו ביום (חזו"ע עמ' רצט).

המתנה בין האכילה לשתיה: בין האכילה לשתיה אינו צריך להמתין, ומיד כשאוכל השיעור הנ"ל יכול לשתות את כמות השיעור המותרת.

נטילת ידיים וברכת המזון: חולה שצריך לאכול פת מפני פקוח נפש, נוטל ידיו כל פרק היד עד הזרוע, ומברך פעם אחת על אכילתו הראשונה. ואחרי שגמר מה שהוצרך לאכול מברך ברכת המזון. ואומר ביעלה ויבוא "ביום הכיפורים ביום סליחת העוון הזה", ואם שכח אינו חוזר (חזו"ע עמ' שח).

מוצאי יום כיפור שחל בשבת

תקיעת שופר: אף על פי שמותר לתקוע בשופר בזמן בין השמשות (שהוא שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה)  מכל מקום הואיל ויש אנשים שתיכף שאחר שישמעו התקיעות ילכו לאכול, לכן אין לתקוע עד לאחר צאת הכוכבים, שהוא עשרים דק' אחרי השקיעה (חזו"ע עמ' שעו).

 תפילת ערבית: אם טעה בתפילת ערבית ואמר  המלך הקדוש או המלך המשפט, יצא ידי חובה, אולם נכון שיחזור ויתפלל ערבית בתנאי של נדבה (חזו"ע עמ' שעז).

 הבדלה במוצאי יום הכיפורים: אין מברכים על הבשמים במוצאי יו"כ, ואפילו כשחל בשבת. ואם רוצה לברך על הבשמים, יעשה זאת אחרי שסיים את ההבדלה (חזו"ע עמ' שפד).

על הנר מברכים, עדיף נר ששבת – כלומר נר שדלק מערב יו"כ. ואם אין לו נר ששבת יברך "בורא מאורי האש" על נר שהודלק במוצאי יוה"כ.

אישה שבעלה מתעכב בבית הכנסת וקשה לה להמתין לבעלה – לא תמתין לו, ויכולה להבדיל על מיץ ענבים ולאכול (חזו"ע עמ' שפח). אולם אם רוצה רק לשתות מים, יכולה לשתות אף קודם הבדלה (חזו"ע שם).

 תוספת מחול על קודש: במוצאי יו"כ מוסיפים מחול על הקודש, ולכן אין לאכול או לעשות מלאכה מיד בצאת הצום אלא להמתין מעט. וכן ראוי להחמיר שלא לאכול במוצאי יו"כ עד שיגיע זמן צאת הצום כשיטת ר"ת, שהוא שבעים ושתים דקות אחר השקיעה, ועוד דקה אחת לתוספת יום הכיפורים. אולם מעוברות ומיניקות וכן חולים או זקנים שמצטערים מהתענית – יכולים להקל ולהוציא את הצום עשרים דקות אחרי השקיעה, לאחר שיעשו הבדלה. מים מותר לשתות גם קודם הבדלה (לאחר שהגיע זמן צאת הצום), וכן מותר להתרחץ ולנעול נעליים (חזו"ע שם).

בניית סוכה: המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכיפורים בבניית הסוכה, כדי לצאת ממצווה אל מצווה. ומי שאין לו אפשרות להתחיל בבניית הסוכה, ילמד קצת גמרא ממסכת סוכה או הלכות סוכה.