דין ערבות בקידוש ושאר מצוות וכמה פרטים שנשאלו בהלכות שבת

1. כל הברכות שאינם ברכות הנהנין אלא ברכות השבח וכדו', יכול להוציא את חבירו ידי חובה, אף שכבר יצא ידי חובה. וה,,ה לברכת שהחיינו וכגון תקיעת שופר בראש השנה, שאם בירך שהחיינו במניין אחד, וכעת קראוהו לתקוע בשופר במניין אחר, יכול לברך שהחיינו להוציא את הקהל ידי חובתם, וכן אם חבירו קיבל על עצמו שבת בפלג המנחה, והוא עצמו עדיין לא קיבל שבת, בכל זאת יכול להוציאו ידי חובה. בשו"ת יבי"א (ח"ט סי' ג' אות ב') איתא גבי האם יכול להוציא ידי חובה בברכת אשר יצר אחרי שיצא ידי חובה, שהמאירי ס"ל דאין יכול להוציא, והריטב"א ס"ל שיכול להוציא. וה"ה לברכת הלבנה, או ברכת האילנות וכדו', שנחלקו באותה מחלוקת. והנה לעניין ברכת שופר ושהחיינו הביא ב"י בסי' תקפה את דעת הרמב"ם שלכאורה נראה מדבריו שאין לברך שהחיינו, וכתב שאין המנהג כדבריו, וביאר דשמא אף הרמב"ם מודה דבמצוה שאינה תלויה במעשה אלא בדיבור, בכה"ג יכול לברך שהחיינו ולכן פסק שיכול מי שבירך שהחיינו על השופר לשוב ולברך להוציא את הציבור ידי חובתם, וצריך ביאור מה החילוק בין מצוה שבדיבור למעשה? וביאר הכנה"ג (ד"ה באותה שיטה) דשאני מילה ומזוזה על ידי שליח, שמברך על המצוה אבל אינו מברך שהחיינו, משום שעל עשיית המצוה שעושה בפועל יכול לברך, אבל שהחיינו אינו מברך, מכיון שאין המצוה שייכת אליו אלא למשלח, מה שאין כן במצוות שופר שהמצוה היא השמיעה של קול השופר, נמצא שבתקיעתו בשופר מקיים חבירו את המצוה בפועל, א"כ שפיר לברך שהחיינו. ועי' חזו"ע ימים נוראים (עמ' קטז) שפסק לברך את ב' הברכות כולל שהחיינו. והנה בגמ' ר,,ה (כט) איתא דאע,,פ שיצא מוציא חוץ מלחם ויין, וההסבר בזה הוא שיכול להוציא מדין עריבות, וטעם הדבר שיכול להוציא מדין עריבות הוא, שכל ישראל ערבים זה לזה כ,,פ הרש,,י והריטב,,א. אמנם דין זה שיכול להוציא אע,,פ שיצא, אינו לכתחילה, דהא כתב השו,,ע (סי' רעג סעי' ד') דיכול אדם לקדש לאחרים אע,,פ שאינו אוכל עימהם, והוא שאינם יודעים לקדש, ומבואר שאם יודעים לקדש, צריכים לקדש בעצמם, ומאידך במשנ,,ב (סי' תקפה) גבי ברכות השופר כתב שיכול התוקע לברך לכתחילה. ומקור הדין תלוי במחלוקת הפוסקים בביאור הסוגיה בירושלמי מגילה שמבואר שם שבן עיר אינו מוציא בן כרך במגילה, והרי לפנינו דאין את הכלל שאע,,פ שיצא מוציא, ומאידך ברש,,י (מגילה ב.) כתב שבן כרך יכול להוציא בן עיר, ולכאורה דברי רש,,י סותרים להירושלמי? וביאר הפר,,ח דרש,,י ס,,ל דהבבלי פליג אירושלמי והלכה כבבלי שיכול להוציא ידי חובה. וכ,,כ המהרם בן חביב, וכ,,פ המנחת יצחק דמי שיצא מוציא. ועפי,,ז הוציא הפר,,ח דין חדש שאם אדם שכח לברך ספירת העומר ורוצה למחרת בערב לברך, יכול לברך להוציא אחרים ידי חובתם כגון שיברך בציבור, דאע,,פ שלעצמו אינו יכול לברך, מ,,מ יכול להוציא אחרים ידי חובתם. אמנם הגרע,,י ביביע אומר (ח,,ח סי' מו) הביא כמה פוסקים שנקטו שאין מחלוקת בבלי וירושלמי בזה כלל, אלא שיש חילוק בין מגילה לשאר דברים, דהנה במגילה מצינו דאף שבן עיר אינו יכול להוציא בן כרך, מ,,מ בן כרך יכול להוציא בן עיר, אף שאינו שייך במצוה ברגע זה, והטעם משום שמכיון שמוטל על בן הכרך לעשות המצוה ואם לא יעשנה היום, בודאי שיקרא המגילה למחר, ולא עוד אלא כיון שאם יארע איזה דבר תקלה ויצטרך לצאת מן הכרך, בודאי שיקרא באחד מהימים הקודמים, נמצא ששייך במצוה זו של קריאת המגילה אף היום, משא,,כ בן עיר שכבר יצא וכבר אינו שייך כלל במצוה זו אינו יכול להוציא, ולפי,,ז כתב היבי,,א חידוש דין דאם רוצה לקדש לחבירו שקיבל שבת בפלג המנחה, יכול לקדש לו אע,,פ שהוא עצמו עוד לא קיבל שבת, כיון שיש לו שייכות במצוה ועתיד הוא לקיימה, ובידו לקבל שבת על עצמו כעת, וכ,,פ בשמע שלמה (ח,,א סי' ז'), אמנם לפימ,,ש המנחת יצחק בדעת רש,,י שיש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי והלכה כבבלי, נמצא שלדבריו יכול להוציא את חבירו בכל עניין, ולכן פסק שבן ארץ ישראל שרוצה להוציא בן חו,,ל בקידוש של יו,,ט שני, יכול להוציאו, וכ,,פ הגר,,ב שרגא בספר ברוך שאמר, שיכול ספרדי להוציא את חבירו האשכנזי בברכת תפילין של ראש, אע,,פ שמנהג הספרדים שלא לברך על תפילין של ראש, וכ,,פ בהר צבי.
2. מותר לקנות מבעוד יום פתקים מיוחדים (תלושים), לפי הסחורה שתהיה דרושה לו בשבת, ולמסור אותם בשבת לחנוני תמורת הסחורה שיקח. ובלבד שלא יוזכר בפתקים כל מחיר. המשנ"ב (סי' שכ"ג סק"כ) כתב דאסור לכתוב בפתקאות מערב שבת סכום מעות ולמחר בשבת כשלוקח היין מניח המוכר את הפתקא במקום ששם האיש כתוב אצלו מכבר, שהרי אסור לקרוא בפתקים אלה בשבת. ולכן נהגו ליתן גרעין או שאר דבר על שם האיש לסימן. ומבואר שאם לא כתוב על הפתק סכום מעות, אלא שם של איזה פריט, כגון בקבוק יין וכדו', בזה ליכא איסורא. וכן מבואר עוד במשנה ברורה (סי' ש"ז סק"נ) דהפתקאות ששולחים הקונים שכתוב בהן מערב שבת סכום היין והשכר שלוקחין, שלא כדין הוא שהרי אסור לקרוא בהם בשבת, כ"כ באליה רבה, ונראה שאם כתב בהן רק סימן בעלמא שרי. עכ"ל. וכ"פ הילקו"י (סי' ש"ו סעי' כ') והשש"כ בשם הגרש"ז (פכ"ט אות כו).
3. אסור להיכנס או לעבור במקום חשוך אשר נדלקת בו תאורה עם מעבר אדם במקום. ומכל מקום אם נקלע אדם למקום שכזה מבלי לדעת שהתאורה תדלק, מותר לו לעזוב את המקום כשאין כוונתו לכיבוי האור. [שש"כ (פכ"ג אות סה)].
4. הנכנס למקום שיש בו מצלמות, אם אינו מכוון כלל להקרנת תמונתו אין איסור, ואם כוונתו שתיראה תמונתו על גבי המסך דעת כמה גדולי הוראה לאסור [ארחות שבת (ח"א פט"ו אות לה וח"ג פכ"ו אות כז)].