דיני אמירה לגוי חלק ה

1. אם יש אור הדולק בחדר, באופן שיכול ליהנות ממנו, אלא שמעוניין להוסיף נר, מותר לרמז לגוי להדליק את האור, כגון שאומר ,,האור אינו מספיק,, וכדו', והטעם שכיון שאינו נהנה כל כך, דאינו אלא תוספת אורה ומותר. כן פסק מרן השו,,ע (סי' רעו סעי' ד'). ואפי היה דלוק נר אחד והדליק הגוי נרות הרבה, או שהיה במדורה אש מעט שראוי להתחמם בה בדוחק, ובא הגוי והרבה עצים באש, מותר לישראל ליהנות מן המדורה ומאור הנר, כיון שמתחילה יכול היה ליהנות מן האש או הנר. כן איתא בספר גדולות אלישע (סי' שז סק,,ס) וכ,,פ מרן הגרע,,י בחזון עובדיה (שבת ח,,ו עמ' קלו).
2. ואם כבה האור הראשון שהיה דולק מקודם, לבני ספרד; אסור להשתמש באור שהדליק הגוי בשבת. שו"ע (סימן רע"ו ס"ד ובאחרונים שם), וכ"פ מרן הרב עובדיה זצ"ל בהליכות עולם (ח"ד עמוד קל"ו ה"ד). ולבני אשכנז; המיקל להשתמש בנרות אחר שכלו הנרות הראשונים לצורך גדול, דהיינו שעונג שבת תלוי בזה, יש לו על מי לסמוך. ט"ז (סימן רע"ו ס"ק ג') וכ"פ בשו"ע הגר"ז (סעיף י"ד).
3. כל ההיתר ליהנות ממלאכת הגוי בתוספת אורה, אינו אלא כאשר היה לו נר דולק, אבל אין להתיר ליהנות מגוי שהדליק מזגן ללא היתר, כיון שבלאו הכי יכל לשבת באותו החדר אף ללא המזגן, שסוף סוף אותה הנאה שבאה לו עכשיו, לא היתה לו קודם לכן כלל, וכיוצא בזה אם בישל הגוי בשבת (באופן שאין בו משום בישולי גויים) שאסור ליהנות ממנו, אף שבודאי יכל להסתדר גם ללא אותו תבשיל קודם לכן כלל, וכן כל כיוצא בזה. כן פסק בשו,,ת אגרות משה (חיו,,ד ח,,ג סי' מז אות ב') וטעמו דהא בכל הנאה ממעשה הנכרי אפשר לו גם בלא זה, אף כשמבשל עבורו, שבודאי יכול לחיות גם בלא אכילת דבר שבישל בעדו, וכן יכול האדם לחיות כמה שעות בחדר קר, ובכל זאת אם לא היה היתר זה שהכל חולים אצל צנה, היה אסור לרמוז לגוי, והטעם דעכ"פ הנאה זו של אכילת דבר מבושל או חימום הבית, לא היה בבית כלל אם לא היה עושה הנכרי מלאכה עבורו בשבת, ולכן זה אסור, וכמו כן הנאה זו של הדלקת מזגן.
4. גוי שעשה מלאכה לצורך ישראל, באופן שיכל ליהנות מאותו דבר אף בלא מלאכת הגוי, כגון שהביא לו הגוי דבר מאכל דרך רשות הרבים (במקום שאין שם עירוב), אף שהישראל יכל לכת לאותו בית שהמאכל נמצא שם ולא היה צריך את מלאכת הגוי, בכל אופן אסור לישראל ליהנות מאותו מאכל. כן פסק השו,,ע (סי' שכה סעי' י') ומה שפסק המשנ,,ב (סקנ,,ו) להקל בזה במקום צורך גדול, אינו לדעת מרן השו,,ע שפסק כדעת הרמב,,ם שאסר.
5. ומ"מ אם עשה הגוי מלאכה האסורה מדרבנן לצורך הישראל, ויכלה ישראל ליהנות מאותו דבר בשבת אף בהיתר, כגון שהביא לו הגוי דבר מאכל דרך כרמלית (במקום שאין עירוב), מכיון שכל האיסור אינו אלא מדרבנן, ויכל הישראל ליהנות מאותו מאכל אפי' בשבת, על ידי שילך לאותו מקום שנמצא שם המאכל, ויאכלנו שם, באופן זה יהיה מותר לישראל ליהנות מאותו מאכל במוצאי שבת מיד, ואין צריך להמתין בכדי שייעשו. כן פסק המשנ"ב (שם סקנ,,ו).
6. אם אירע קצר חשמלי בביתו, והבית חשוך, וקשה לו לקדש ולאכול בחושך, ובכך גם מתבטל מלימודו ומעונג שבת, יוכל להביא את הגוי אליו לבית, וישאלהו אם רצונו לשתות או לאכול איזה דבר, וכאשר ישיב בחיוב, יאמר לו אבל אי אפשר להביא דבר זה מפני החושך, ואז יבין הגוי וידליק את האור לצרכו, ואגב היהודי יהנה מאור זה, שכיון שהגוי עושה לצורך עצמו, מותר לישראל ליהנות בדרך אגב ממלאכת הגוי, וכיון שאין זה ברור שזה חשיב לצורך הגוי, יש לצרף לזה סברת בעל העיטור, ואף שקשה לסמוך על העיטור, מ"מ כשהוא בדרך רמז, וגם שמא זה נחשב כעושה כן לצורך עצמו (הגוי), יש לסמוך על המקילים. כן פסק בספר ילקוט יוסף (שבת ח"ד עמוד קי"ב מהדורת תשע"ג) וספר מלכים אומניך (עמוד רי"ז). ואם אחר שהדליק רואה שהגוי בא לכבות את האור, יכול לצוותו שלא יכבה.  על פי פסק הרמ"א (סימן רע"ו ס"ד).
7. אולם אם אין אור נוסף בבית, או שרוצה להשתמש באור גם תשמיש שלא היה יכול להשתמש בלעדיו, יקרא לגוי לביתו ויצוהו להביא לו חפץ מהחדר החשוך שרוצה להדליק בו המנורה, והגוי ידליק את האור לצרכו כדי למצוא את החפץ, ומותר להשתמש לאור המנורה שהדליק הגוי כל תשמיש אף לאחר שהלך הגוי משם, וכן לאחר מכן יכול לומר לגוי שלא יכבה את האור בצאתו שם. כן איתא בביאור הלכה (סימן רע"ו ס"ד ד"ה אבל) שיכול לצוות לגוי להביא לו חפץ פלוני מהחדר, וכתב הט"ז (סוף סימן רע"ו) שאף לאחר שסיים הגוי את מלאכתו, מותר ליהודי לומר לו שלא יכבה כדי שיהנה מהאור, וטעמו דכיון שעשה הגוי בהיתר, תו אין איסור ליהנות ממעשיו, וכן הסכימו האליה רבה (ס"ק ט"ז), וגם הכף החיים (סימן רע"ו אות ל"ז) הביא דברי הט"ז ושכן הוא באחרונים, וכ"פ הגר"מ לוי בספרו מנוחת אהבה (ח"א עמוד ת"א ה"י), וכן העלה בחזון עובדיה (ח"ג עמוד ת"מ בהערה). ומה דפסק השו"ע (סימן רע"ו ס"ג) שאם אמר לעבדו לילך עימו והדליק את הנר, דאסור לו להשתמש לאורו כיון שעיקר ההליכה בשבילו. כתב המשנ"ב (סימן רע"ו ס"ק כ"ז) דשאני התם שאומר לעבדו לילך עימו ונמצא שבשעה שמדליק את הנר בשביל ההליכה כבר נהנה הישראל שהולך עימו, אין גוף הישראל נהנה מהנר, ואע"פ שאח"כ הולך אחריו לחדר ונהנה מהנר, שפיר דמי, כיון שעיקר ההדלקה לא היתה לצורך משא"כ כשאומר לעבדו להביא לו דבר פלוני מחדרו, ואינו אומר לו לילך עימו רק שילך לבדו, א"כ בשעה שמדליק הגוי את הנר גופו של ישראל רק לצורך הליכת הגוי להביא החפץ.
8. וכן מותר לרמוז לגוי בדרך סיפורים בשבת, כגון שיאמר לו 'חבל על הגז שמתבזבז', והוא יבין שצריך לכבותו, אבל אסור לומר לו לכבות. שמירת שבת כהלכתה (ח"א עמוד תפ"ג) והלכה ברורה (סימן ש"ז עמוד ר"א).