ברכת מודים חלק ב

1. יזהר לכרוע במודים כי אמרו בגמ' שמי שאינו כורע במודים לאחר שבע שנים בקבר נהפך לנחש, והטעם כי צריך לזקוף כנחש והוא לא עשה כן, וכן אותו עצם שממנו קם בתחיה מתקשה כנחש ולא יקום, גם הוא כנחש שלא נכנע ומרד בהקב"ה והתקלל עשר קללות, ויש גורסים שבעים שנה במקום שבע שנים ויש להם סימוכין. בגמ' בבא קמא (טז.) "תניא שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים". וכתבו התוס' (שם ד"ה והוא) "לפי שמצוה לכרוע וכי זקיף זקיף כחיויא כדאשכחן ברב ששת (ברכות יב:) מדה כנגד מדה ונעשה נחש זה עונשו שגנאי הוא לו במה שנעשה נחש, ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש (בראשית רבה כח, ג) שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעתיד לבא ואותו עצם חזק וקשה כל כך שאין האש יכול לשרפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעתיד לבא, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עוון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" עכ"ל. ועונש זה שנהפכת להיות שדרתו נחש מובאת גם בירושלמי (שבת א' ג') ובזוה"ק (שלח לך קסב:) "כד כפיף, יזקוף ויתקיים, אי לא כפיף, חיויא בישא אכיל ליה". ועיי"ש (קסד.) וז"ל "אילנא דתמני סרי שדרתו דבר נש, כד כפיף קמיה מריה, יזקוף ויתקיים לתחיית המתים, אי לא כפיף במודים, אתעביד חיויא, ולית ליה תקומה לההוא זימנא". ועי' בספר תולעת יעקב לרבינו מאיר בן גבאי (סוד הקדושה) שכתב שעצם הלוז שממנו קם האדם בתחיה מתקלל כנחש שאין לו רפואה, והקב"ה הפך העצם לבריה אחרת ולעולם לא יקום ולא יבנה ולא יהיה אדם עוד. והנה הטור (סי' קכא) כתב ששדרו של אדם נעשה לאחר שבעים שנה נחש, ואילו בגמ' דילן כתוב שבע שנים, אמנם יש סימוכין לגירסא זו בדברי הראב"ד בספר האשכול (הלכות תפילה יא:) וכן גרס רבנו מנחם מרקאנטי (בראשית ג' יב). ועי' בארחות ציון (פ"ז אות עו) שמבאר גירסא זו בטוב טעם ודעת.
2. כתב רבנו החיד"א שהאומר מודים כהוגן ובכוונה כאילו קיים מאה ברכות ולכן מודים גימטריא מאה. בספר מדבר קדמות (מערכה מ' אות יד) כתב הגאון החיד"א בשם בעלי התוספות (על התורה דברים י' יב) מודים גימטריא ק' שכל האומר מודים כהוגן הוי כאילו קיים מאה ברכות. והביאו רבנו חיים פלאג'י בכף החיים (סי' טו אות לז) וכתב עוד (החיד"א שם מערכת נ' אות ה') בשם רבנו אליעזר מגרמיזא שיש ב' נוני"ן שמהם יש יניקה למלכות דקדושה שיונקת מהבינה, (ועפי"ז ביאר את הגמ' בשבת קד. "נון כפופה, נון פשוטה, נאמן כפוף, נאמן פשוט" ועוד הביא את הגמ' בשבת קיד. שאמרו חכמים לר' יהושע בן לוי באו תינוקות עתה לבית המדרש ואמרו חידושים שאפי' בימי יהושע בן נון לא נאמרו כמותם, וכתב שרמזו באמרם בן נון לאות נ') ויסוד העניין איתא בזוהר (פרשת בלק קפז.) שיעקב אבינו בירך לבניו בשני נונין אלו, שאמר וידגו לרוב בקרב הארץ ותרגם אונקלוס וכנוני ימא יסגון, ובגלות האומות יונקים מהם ועתיד הקב"ה להחזירם למקומם... ואברהם אבינו ע"ה החל לתקנם כשאמר לו הקב"ה לך לך בגימטריא מאה, ויצחק אבינו נולד כשהיה אברהם בן מאה, ותיקן עוד, ויעקב אבינו תיקן כשאמר הצילני נא, ולקח לאה ורחל שהם כנגד שתי הנוני"ן והוציאם מבית לבן מבין החיצונים, ולכן מודים גימטריא שני נונין, ולכן צריך לזקוף כנחש להעלות השכינה הנקראת נו"ן ולהכניע את הנו"ן של הנחש, ולכן יש מאה יום בשנה המיוחדים לתשובה והם נ' יום מפסח עד עצרת ועוד נ' מראש חודש אלול עד הושענא רבה. וכתב הרב חיד"א שאם דוד המלך היה חי מאה שנה היה מתקן שני הנוני"ן לגמרי ואת כל העולמות, וזה סגולת אמירת י"א פסוקים המתחילים בנו"ן ומסיימים בנו"ן וכן כתב רבנו יהודה החסיד (בספרו ספר גימטריאות פרשת מטות אות יא). ועי' לרבינו חיים פלאג'י בכף החיים (סי' טו אות לז) בשם בנו הגאון רבנו אברהם פלאג'י שלכן תקנו לנו לומר במודים כן תחיינו ועל שהחייתנו כי על ידי אמירת מודים כהוגן וכריעה בה זוכים לתחיית המתים, וכן אומרים "על" שהחייתנו, "על" חיינו המסורים בידך לרמוז על גימטריא מאה.
3. יחיד המתפלל בלחש ושליח ציבור הגיע למודים והיחיד עדיין אינו בברכת מודים, בכל זאת יכרע וישתחוה עם הציבור שלא יהיה ככופר חס ושלום במי שהציבור מתפללים אליו, וכן נהג רבנו תם, ולכתחילה ישתדל להתפלל עם השליח ציבור כשאיחר או שיסיים לפניו. בגמ' (ברכות כא:) "אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללים אם יכול להתחיל לגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים יתפלל, ואם לאו אל יתפלל". וכתבו התוס' (ד"ה עד) וטעמא לפי שצריך לשוח עם הציבור שלא ייראה ככופר במי שהציבור משתחוים לו, והוא הדין אם יגיע למודים כששליח ציבור יגיע למודים דשפיר דמי, ורבינו תם היה רגיל כשהיה מתפלל ביחיד כשהחזן מגיע למודים היה כורע עם הקהל בלא אמירה כלל ודווקא באמצע ברכה אבל בסוף ברכה לא, דאמר לקמן (לד.) דאסור לשחות בסוף כל ברכה".
4. כשאומר "על חיינו המסורים בידך" יכוין להודות על שאין חיינו מסורים ביד שום שר מזל או כוכב, אלא בידו, "ועל נשמותינו הפקודות לך" יכוין שבלילה אנו מוסרים נשמותינו בפקדון והוא מחזירה לנו בשחר, "על ניסיך" הגלויים, "ועל נפלאותיך" הנעלמים שבכל רגע. עי' בספר עוד יוסף חי (בשלח אות יט) וז"ל "כשיאמר על חיינו המסורים בידך יכוין להודות שלא מסר חיינו ביד שום שר מזל או צבא השמים, אלא בידו יתברך וזהו חסד גדול, וכשאומר ועל נשמותינו הפקודות לך יכוין שבלילה אנחנו מוסרים נפשנו בפיקדון בידיווהוא מחזירה לנו בשחר כמו שכתוב בידך אפקיד רוחי". ובסעי' ט"ו כתב "כשאומר ערב ובוקר וצהריים יכוין שאנחנו נספר תהילתך שלש פעמים ביום, על ניסיך הם הגלויים, ועל נפלאותיך הם הניסים הנעלמים כמו שאמרו אין בעל הנס מכיר בניסו, וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו, שבכל עת היינו בכל רגע ורגע, כמו שאמרו על פסוק כל הנשמה תהלל יה, רבי חנינא אמר על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא. ועי' ביערות דבש (ח"א דרוש א') שמבאר כך ממש.