תפילה באוטובוס או ברכבת

1. המתפלל במטוס, אם המטוס נוסע לכיוון ארץ ישראל, יתפלל כנגד פני המטוס [החרטום], ואם המטוס טס מהארץ, יכוין פניו כנגד זנב המטוס. על פי המבואר בשלחן ערוך (סימן צד סעיף א') בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים. ע"כ. ולפי זה הנוסע במטוס אם נוסע לארץ ישראל, יכוין פניו כנגד פני המטוס, וכמו שכתב באור לציון חלק ב' (פרק ז' הלכה יז). וכ"פ ילקוט יוסף (סי' צד אות ב').
2. הנוסע באוטובוס או ברכבת, והגיע זמן מנחה, אם יכול לעמוד ולהתפלל ויכול לכוין בתפילתו, עדיף שיעמוד, ואם אינו יכול לעמוד וקשה עליו הריכוז באופן הזה, ישב במקומו ויתפלל, ורצוי שבזמן הכריעות יעמוד ויכרע, וכן בסוף התפילה יעמוד ויעשה ג' פסיעות, ואם אינו יכול לעמוד כלל, יתפלל בישיבה. בשו"ע מצינו שני נידונים: א) הרוכב על גבי בהמה. ב) הנוסע בקרון או בספינה. לגבי הרוכב על גבי בהמה איתא בגמ' ברכות (ל.) ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן התפילה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל, ואם לאו ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי. ופירש"י שהטעם של רבי הוא מפני שקשה עליו עיכוב הדרך, וכ"כ הרא"ש (סי' יט), ולפי טעם זה אם אין עיכוב הדרך כגון שהקדים את השיירה וממתין להם, צריך לרדת מן החמור ולהתפלל. ורבינו יונה (כ: ד"ה גמ' בין כך) כתב דטעמא דרבי מפני שבירידה ובעלייה תתבלבל מחשבתו ולא יוכל לכוין, ולפי טעם זה אף ע"פ שהוא צריך להתעכב ולהמתין לשיירה לא ירד מן החמור. ורי"ו הביא לטעם של הרא"ש אמנם למסקנה כתב שהכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי ישוב דעתו. ולהלכה כתבו התוספות (ד"ה הלכה) הלכה כרבי שלא ירד מהחמור ואפילו שלא במקום סכנה, ואפילו אם הוא מהלך אינו צריך לעצור את הדרך, אלא מתפלל ואינו צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים. וכן כתבו המרדכי (סי' צז) והרא"ש (סי' יט) וכ"כ הרשב"א (שם ד"ה הא). ומאידך שיט"ת הר"ר יוסף דמיירי במקום סכנה דווקא, אבל שלא במקום סכנה צריך לעמוד. ולהלכה פסק מרן השו"ע (סעי' ד') שהכל תלוי לפי הדרך, המקום, ולפי יראתו וישוב דעתו, ולכל הפחות יש לו להקפיד לעמוד באבות, ויכול להקל במקום סכנה.

ואותו הדין מצינו לגבי נוסע בקרון שם (ל.) "השכים לילך בקרון או בספינה, מתפלל, וכשיגיע זמן ק"ש קורא, רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ואח"כ מתפלל." והטעם שאינו צריך לעמוד בקרון, מפני שמתנועע לכאן ולכאן, ולכן אינו יכול לעמוד. (וה"ה בספינה גם יש את אותו הטעם. ומאידך רש"י כתב דטעמא דספינה משום ביעתותא דמיא, שמפחד ליפול למים). ומ"מ כתב הארחות חיים (סי' מד) בשם הרב יצחק אבן גיאת שאם יכול לעמוד בהגיעו למקום הכריעות עומד, כדי שיהא כורע מעומד, ומפסיע שלש פסיעות, ואף על פי שיושב בכל התפילה שפיר דמי, ואם אי אפשר מתפלל כל תפילתו מיושב. וכ"פ מרן השו"ע והרמ"א בסעי' ה'.

1. וכאשר מתפלל מיושב, ואינו יכול לכוין פניו כנגד בית המקדש, יכוין את ליבו לכיוון ירושלים ודי בכך. כן כתב הב"י בשם הרוקח שאם היה רוכב על החמור, אם יכול יחזיר פניו לכיוון ירושלים, ואם אינו יכול, יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים,  ונפסק בשו"ע (סעי' ג').
2. ומה שכתבנו שיתפלל באוטובוס, היינו דווקא כשיכול לכוין בישיבה, ולכן עדיף להתפלל מיושב בכוונה מאשר להתפלל מעומד אח"כ, ואפי' אם ירצה לדחות תפילתו ולהתפלל ערבית שתים בעמידה, אינו רשאי, שעמידה אינה מעכבת כל כך. אבל אם אינו יכול לכווין כלל באוטובוס ויודע בעצמו שבביתו יוכל לכווין כראוי ולכל הפחות יכווין בברכת אבות, יתפלל בביתו ערבית שתיים. כתב הרמב"ם (פרק א' מהלכות תפלה) הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים, אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל, ואם לאו לא יתפלל עד שיאכל וישתה. וכתב הבית יוסף (סימן פט), ולפי מה שכתב רבינו [הטור] בשם הר"מ, בהא דכל שאין דעתו מיושבת עליו לא יתפלל, שאין אנו נזהרין עתה בכל זה, לפי שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה, אפשר דהני נמי יתפללו ואחר כך יאכלו וישתו. אמנם להלכה אם רצו הצמא והרעב לסמוך על דברי הרמב"ם הרשות בידם. וכן פסק בשלחן ערוך (סימן פט סעיף י') הצמא והרעב וכו', ואם אינו יכול לכוין אם רצה לא יתפלל עד שיאכל וישתה. ע"ש. ומשמע, שאפילו אינו יכול לכוין אפילו באבות מחמת רעבונו או צמאונו, רשאי לאכול קודם התפלה. ולפי זה הוא הדין יש לומר בנידון דידן שאם הוא רגיל לכוין, וכעת באוטובוס אינו יכול לכוין, רשאי להתפלל ערבית שתים, ולא יתפלל כעת מנחה. וכ"פ בילקוט יוסף (סעי' ו').

ומדברי התוספות והרא"ש והמרדכי משמע שיכול להתפלל בעודו רכוב ומהלך ואינו צריך להתעכב כלל. אמנם רבינו יונה (שם) כתב שאסור להמשיך ברכיבה בשעת התפילה. והוכיח כן א) מהגמ' בקדושין (לג:) רכוב כמהלך דמי, וכשם שאין להתפלל כאשר הוא מהלך, הוא הדין ברוכב. ב) מהגמ' ברכות (ל.) שברכת הביננו צריך לומר מעומד. אמנם בדיעבד נוקט רבינו יונה שאם השיירה ממשיכה בנסיעה מותר לו להתפלל כאשר הוא רכוב, ורק באבות יש לו לעמוד, ובמקום סכנה מותר לו להמשיך ברכיבה אף באבות. ומאידך בספר אהל מועד (תפלה דרך ג נתיב יב) איתא דהרוכב אין צריך לירד למטה, אלא מתפלל כשהוא רוכב, ואפילו במהלך ברגליו מותר להתפלל בדרך. ומרן השו"ע (סעי' ד') פסק כרי"ו שהכל תלוי לפי המקום והזמן, ושראוי להחמיר לכל הפחות לעמוד באבות.