שצריך להתפלל לכיוון ארץ ישראל וירושלים

1. בקומו להתפלל תפלת שמונה עשרה, אם היה עומד בחוץ לארץ, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדש הקדשים. היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים, ויכוין גם למקדש ולבית קדש הקדשים. היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש, ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת. ומי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים. כן איתא בגמ' ברכות (ל.) "סומא ומי שאינו יכול לכוין הרוחות, יכוין לבו לאביו שבשמים, שנא' והתפללו אל ה'. היה עומד בח"ל יכוין פניו כנגד א"י, שנא' והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בא"י יכוין פניו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל העיר הזאת.... נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח, בצפון מחזיר פניו לדרום, בדרום מחזיר פניו לצפון, נמצא כל ישראל מכוונין לבם לאביהם שבשמים. א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא מאי קרא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, תל שהכול פונין בו". ובפרק לא יחפור (ב"ב כה:) "א"ל רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה של ארץ ישראל אדרימו אדרומי". והנה שם בגמ' נחלקו שם דאיכא מ"ד ששכינה נמצאת במערב וע"כ צריך תמיד להתפלל לכיוון מערב, ואיכא מ"ד דשכינה תמיד נמצאת במזרח וצריך לעולם להתפלל למזרח, והטור נקט שלעולם מתפלל כנגד ירושלים, ומה שנוהגים באירופה להתפלל לצד מזרח, הוא משום שאירופה נמצאת במערבה של ארץ ישראל, וממילא כאשר מתפללים לכיוון מזרח, בודאי שמתפלל לכיוון ארץ ישראל. וכ"פ השו"ע סעי' א'. ומהר"י אבוהב הקשה על מאמר הגמ' "הרוצה להעשיר יצפין, הרוצה להחכים ידרים" דכיצד יהיה מותר להתפלל לכיוון צפון או דרום, הלא היה לנו להתפלל אלא למזרח? ותירץ דאה"נ בשעה שמתפלל צריך להחזיר פניו לצד מזרח, ורק מטה עצמו מעט לצד צפון או דרום, אמנם יש משמעות בדבריו שמספיק שיהיה לצד דרום ורק יטה לצד מזרח וכן כתב סמ"ג (עשין יט קא ע"ד) גרסינן בפ"ב דבבא בתרא אתון דיתביתו לצפונה דארץ ישראל אדרימו ואנו יושבים במערב ארץ ישראל ומכוונים למזרח כנגדה ואף על פי דאמר מר הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין מכל מקום צריך לצדד פניו למזרח כדמסיק התם עכ"ל, וברש"י לעומת זאת מבואר שצריך להיות מכוון כנגד המזרח ורק יטה עצמו לצד צפון או דרום, ופסק מרן השו"ע שיכוין עצמו כנגד המזרח, ויטה עצמו לצד דרום או צפון. וטעם הדבר מבואר בחיי אדם (כלל כב אות י') משום ששם שער השמים שכל התפילות עולות דרך שם, ובמקור חיים (סעי' א') שכיון שלא זזה השכינה מכותל המערבי, אפי' בחורבנה יפנו אליו הכל, שהוא תל עולם. ובכה"ח (סי' צד סק"א) הביא בשם הסיפרי (פרשת ואתחנן בפסוק עלה ראש הפסגה) שהביא לברייתא זו המובאת בגמ' ברכות, וביאר בסיפרי דבי רב שהסיפרי אתא לאשמועינן דמהני לכוין לכיוון ארץ ישראל אפי' אם נמצא בחו"ל, שהרי משרע"ה היה בחו"ל ואעפ"כ הועילה ראייתו מרחוק להוריד השפע והברכה בארץ ישראל, ולכן אף אנו כשעומדים בחו"ל צריכים לכוין פנינו כנגד ארץ ישראל. ובמשנ"ב (סק"ג) כתב שצריך לכוין גם לירושלים ולמקדש ורוצה לומר שיחשוב בליבו ורעיונו כאילו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים, ובסי' צ"ח (סק"א) כתב שצריך לכוין זה קודם שיתחיל שמו"ע. ועי' ילקוט יוסף  (סי' צד סעי' א') שהביא כמה פוסקים הדנים בעניין זה [לכוין כנגד ארץ ישראל, או המזרח] בשו"ת הרמב"ם (סימן רצ), ובשו"ת רדב"ז חלק ב' (סימן תרמח), ובשו"ת צרור הכסף (סימן לג), ובשו"ת רשב"ן (סימן פ'), ובשו"ת שארית יהודה (מסלתון סימן א'), ובשו"ת משיב דבר (סימן י'), ובשו"ת רשב"ן (סימן פ'), ובשו"ת חתם סופר (סימן יט), ובשו"ת בנין שלמה (סימן ט'), ובשו"ת וזאת ליהודה (סימן ב'), ובשו"ת אחיעזר חלק ג' (סימן עט). ונחלקו הפוסקים על מי שעומד בחו"ל האם צריך לכוין עצמו כנגד ירושלים גם כן, או שמספיק שמכוין עצמו כנגד ארץ ישראל בלבד, דלהפרישה (אות א') מספיק שמכוין פניו כנגד ארץ ישראל, ולירושלים די בכוונה בלבד, אף שאין פניו כנגדם. ומאידך בכלבו משמע שצריך שיהיו פניו כנגד ירושלים ממש, וכ"כ א"ר (סק"א).
2. אף שצריך להקפיד להתפלל דווקא לצד ארץ ישראל, מ"מ מי שעבר והתפלל לצד מערב, וסיים תפלתו, בדיעבד יצא ידי חובת תפלה. על פי המבואר לעיל שיש מ"ד בגמ' שצריך להפוך לעולם את פניו כנגד צד מערב, ועפ"ז כתב הט"ז (סק"א) דמי ששכח והתפלל לצד מערב שאין צריך לעקור את רגליו כדי להתפלל בצד מזרח, דבדיעבד סמכינן על המ"ד הנ"ל. וכ"פ הגר"ז (אות ג') והחיי אדם (כלל כב אות י'). ומאידך דעת הא"ר (סק"ג) שיהפוך את פניו אפי' אם הופכם לצד דרום ולא למזרח, מ"מ זה נמי כנגד ארץ ישראל. ודעת הרב בעל יד אליהו (סי' א' כתב שצריך להפסיק ולילך לצד מזרח. וכ"כ המאמ"ר (סק"ב) שכיון שאפשר לתקן ולהפוך עצמו לצד מזרח צריך לתקן ויעקור רגליו קצת. וכן פסק בכה"ח (סק"ז) שאם נמצא באמצע תפילתו יעקור את רגליו ויחזיר פניו לצד מזרח, אמנם אם השלים תפילתו, אין צריך לחזור ולהתפלל. וכ"פ בילקוט יוסף (סעי' א').
3. הקפדה זו להתפלל לכיוון ירושלים והמקדש, היא אף כאשר שוחה במודים דרבנן, והעולם אינם נזהרים בזה, וצריך לעורר על זאת. כן כתב הגרש"ז אויערבך (שיח הלכה סי' כה אות פ') שיש הרבה שאינם מקפידים להשתחוות במודים דרבנן לצד מזרח, ואף שהשתחויה זו היא מדינא דגמ', ועל כן מסתבר שלכתחילה צריך להשתחוות לכיוון המקדש.
4. מכיון שנוהגים להתפלל לכיוון ארץ ישראל וירושלים, לכן נהגו לקבוע מקום ההיכל שהספר תורה בתוכו בצד שמתפללים אליו, אבל אם קבעו את ההיכל בצד בית הכנסת וכדו' בכל אופן מתפללים לכיווון ירושלים. עי' משנ"ב (סי' קנא סקי"א) שביאר הטעם בשם הרמב"ם כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל בשעה שמתפללים, וכ"כ כה"ח (סי' צד סק"ח). ובית כנסת שקבעו את ההיכל בצד דרום וכל הציבור מתפללים לצד דרום, יכול להתפלל לצד מזרח, אף שכל הקהל מתפללים לצד דרום, ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה. כן כתב היד אליהו וכ"פ המשנ"ב (סק"ט) וכה"ח (סק"ט), והביא שהיד אהרן חולק וס"ל שיתפלל לצד דרום ויהפוך פניו לצד מזרח. אמנם בבאה"ל (סי' קנ סעי' ה' ד"ה שהוא), הסתפק בזה, ומ"מ פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' כ') שהעיקר כמ"ש המשנ"ב וכה"ח שיתפללו לצד מזרח.