ערב ראש השנה

טבילה
נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה לכבוד החג, וטבילה זו אינה מן הדין ולכן אין צריך לדקדק בה שכל ראשו וגופו יהיו נקיים מדברים החוצצים בטבילה.
אם אינו יכול לטבול מכל סיבה שהיא במקווה, נכון שישפוך על גופו שנים עשר ליטר ושש מאות גרם מים. ואפשר לעשות כן על ידי מקלחת, כלומר שיעמוד תחת סילון המים כשהברז פתוח עד שישער שנשפכו על גופו מים בכמות הנ"ל (ילקו"י עמ' קפח).
הליכה לבית הקברות
נוהגים ללכת לבית הקברות בערב ראש השנה, ולהרבות שם בתפילה ובתחנונים.
קודם שמתפלל על הקברות ייתן צדקה לעניים, שבזכותה תתקבל תפילתו. וההולך לשם לא יבקש בקשות מהנפטר אלא יבקש רחמים מהשי"ת בזכות שוכני עפר, או שיבקש מהנפטר שיתפלל עבורו בשמים (ילקו"י עמ' קע).
ליל ראש השנה
הדלקת הנרות בליל ראש השנה
אישה המדליקה את נרות יום טוב תברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב", וכך תברך גם בלילה השני של ראש השנה. אישה שברכה בטעות "להדליק נר של שבת" במקום של יום טוב – יצאה ידי חובה (חזו"ע עמ' סב).
הכנת הפתילות
יש להכין לפני החג שני זוגות של פתילות לצורך הדלקתן – אחד בליל יו"ט ראשון ואחד בלילה השני.
אישה שלא הספיקה להכין יכולה להכין ביום טוב עצמו, ואין חשש למתקן מנא (שש"כ פרק ל"ג הערה מט).
ריקון הכוסיות בהדלקת היום השני
כשבאים להדליק את הנר ביו"ט שני מנקים תחילה את הכוסיות מהשאריות שנשארו בהם מההדלקה של היו"ט הראשון. לצורך זאת יש לקחת את הכוסיות ולנערם בפח, ולא להרים את השאריות בידו מחמת מוקצה, ואם אין השאריות יוצאות, יש להוציאן בעזרת סכין או מזלג (הליכות מועד עמ' קיח).
זמן ההדלקה
בליל יו"ט הראשון יש להדליק את הנרות לפני השקיעה כבכל ערב שבת, ואילו בליל יו"ט השני תדליק את הנרות לאחר צאת הכוכבים של היום טוב הראשון. ואשה המוציאה שבת לפי זמן ר"ת תדליק את הנרות לאחר זמן זה (חזו"ע יו"ט עמ' שו).
ברכת שהחיינו
אין לנשים לברך ברכת שהחיינו בהדלקת הנרות, אלא יכוונו לצאת ידי חובה בברכת שהחיינו בשעת הקידוש. ואשה שברכה שהחיינו בעת שהדליקה נרות לא תענה אמן אחר ברכת שהחיינו ששומעות בקידוש מפי בעליהן (חזו"ע עמ' סב).
טיבול הלחם בדבש ובמלח
הבוצע מן הלחם יטביל אותו גם במלח וגם בדבש, אולם שאר בני הבית יכולים להטביל רק בדבש.
ברכת שהחיינו בקידוש
בליל החג הראשון מברכים שהחיינו בקידוש על עיצומו של יום, ולכן לא יניח על השולחן בזמן הקידוש פירות חדשים. לעומת זאת, בלילה השני קיים ספק האם מברכים שהחיינו על עצם היום, ולכן בשעת הקידוש יביאו פרי חדש ובזמן שמברך שהחיינו יכוון גם על הפרי החדש. אם אין לו פרי חדש, אף על פי כן יברך שהחיינו בלילה השני (ילקו"י ע"מ תסט).
סימן טוב
מנהג ישראל לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז וסימן טוב לכל השנה משום דסימנא מילתא היא (גמ' הוריות יב).
זמן הברכות
נכון לנהוג לברך על פירות אלו לאחר נטילת ידיים וברכת המוציא ואכילת כזית פת כדי שלא יכנס בספק ברכה אחרונה שלהם, וכשאוכלם בתוך הסעודה אין לברך 'אדמה' על לוביא או קרא ושאר מיני ירקות מבושלים. ואפילו אם אוכלם ללא פת אינו מברך, שהרי הדרך ללפתם עם הפת ונפטרים בברכת המוציא (ילקו"י ע"מ רפד).
אולם אם מברך את הברכות קודם נטילת ידיים לאחר שמקדש, יברך בורא פרי האדמה על הלוביא ויפטור בזה כל ברכות האדמה שלפניו (ילקו"י שם).
לברך בעצמו
רשאי כל אחד מבני הבית לברך בעצמו ברכת פרי העץ וברכת שהחיינו, ואינו חייב לצאת ידי חובה בברכת בעל הבית. ואפילו אם כבר שמע את הברכה מבעל הבית וענה אחריו אמן, יכול לברך בעצמו (חזו"ע עמ' צח).
סדר אכילת הסימנים
אין צורך להקפיד לאכול את הסימנים לפי הסדר המובא במחזורים, אלא יש להקדים ולברך ראשון על התמרים – שהם משבעת המינים, ולאחר מכן יאכל את הדברים המתוקים, ואז את שאר הדברים כרצונו.
אמירת "יהי רצון"
יברך על הפרי ויטעם ממנו, ולאחר הטעימה יאמר את נוסח ה"יהי רצון". ומי שעבר ואמר את ה"יהי רצון" בין הברכה לאכילה – בדיעבד אינו הפסק ולא צריך לחזור ולברך שוב (ילקו"י עמ' רפב).
הכנה מהיום הראשון ליום השני בר"ה
אין להכין שום דבר מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, שהרי זו הכנה מקודש לחול – שיו"ט ראשון קדושתו מהתורה, ואילו השני קדושתו מדרבנן (שו"ע סימן תקג ס"א).
בישול ואפייה
אין לבשל או לאפות ביום טוב ראשון עבור היום השני, אולם יכול לבשל ביום הראשון כמות גדולה שממנה יישאר גם ליום השני. וכן יש להחמיר לא לבשל ביום הראשון בעיקר עבור היום השני ולאכול ממנו קצת ביום הראשון, אולם אם עבר ובישל וטעם מהאוכל ביום הראשון מותר לאכול אוכל זה ביום השני (הליכו"מ עמ' קנ).
חימום מאכלים בלילה השני
יש לחמם את המאכלים לצורך סעודת הלילה השני רק לאחר צאת הכוכבים. ואם הזמן מצומצם ויש אורחים והאוכל לא יספיק להתחמם, יש להקל לשים את האוכל על הפלטה בזמן בין השמשות. אולם כל זה דווקא בתבשיל שאין רובו רוטב (הליכו"מ עמ' קנא).
הוצאת מאכלים מהמקפיא
מותר להוציא את המאכלים מהמקפיא אפילו סמוך לשקיעה של היום הראשון, ואין צורך להוציאם דווקא בעוד היום גדול (חזו"ע שבת עמ' תמז).
קירור שתיה והוצאתה מהמקפיא
מותר להוציא שתיה מהמקפיא גם בסמוך ליום טוב שני, אולם אין להכניס שתיה למקרר סמוך ליום השני אלא יכניס את השתיה מבעוד היום גדול.
שתיה קרה שנמצאת על השולחן, מותר להכניסה למקרר אף סמוך לשקיעה, אף שעושה זאת לצורך יום טוב השני וניכר הדבר, כיוון שזה רק שמירת מצב קיים, ויש להקל באופן זה (הליכו"מ עמ' קנג).
הכנת סלטים
אין להכין סלטים ביום הראשון של ראש השנה לצורך היום השני, אלא יכינם ביום טוב השני לאחר צאת הכוכבים. אך אפשר להכין ביום הראשון כמות גדולה לצורך אותו היום וממנה יישאר לו גם ליום השני (הליכו"מ עמ' קנה).
עריכת השולחן
אין לערוך את השולחן ביום הראשון לצורך סעודת הלילה השני, אולם מי שרגיל בכל שבת לערוך את השולחן אחר הסעודה לסעודה הבאה יכול לעורכו ביום הראשון לצורך הלילה השני (הליכו"מ שם).
פינוי השולחן וניקוי הבית
לאחר שסיימו לאכול אפשר לפנות את השולחן ביום הראשון, וכן מותר לטאטא את הבית כל עוד היום גדול, וכן מותר לשטוף את הבית ביום טוב הראשון בעוד היום גדול, באופן המותר לשטוף דהיינו שפיכת מים נקודתית על מקום הלכלוך וגריפת המים במגב גומי או פלסטיק (הליכו"מ עמ' קנו).
שטיפת כלים
אין לשטוף כלים מהיום הראשון ליום השני של ר"ה (הליכו"מ שם).
מקלחת
מותר להתקלח ביום טוב ראשון גם בסמוך ליום טוב שני ואין בזה איסור הכנה, כיוון שנהנה מהמקלחת גם בעצם היום הראשון (שו"ע סי' רצ ס"א).
דיני ראש השנה
אכילת מאכלים חמוצים / חריפים בראש השנה
נהגו להימנע מלאכול מאכלים חמוצים, כגון מלפפון חמוץ, שלא יהיה סימן חמיצות לשנה החדשה. וכן נמנעים מאכילת דברים מרים או מלוחים (חזו"ע עמ' צט).
סחיטת לימון לתוך הסלט לצורך הטעמתו ודאי מותרת.
אכילת אגוזים
נהגו להימנע מאכילת אגוזים בראש השנה, ש"אגוז" בגימטריא "חטא".
אמנם יש לזכור שהעיקר הוא להיזהר מאד לא לכעוס או לריב וכד' בראש השנה, אלא יקפיד להיות שמח וטוב לב, ואם בא לו כעס ומתגבר על עצמו – שכרו גדול מאד, ויהיה סמוך ובטוח שבזכות זה ייתן לו הקב"ה שנה טובה ומתוקה.
שינה בראש השנה
נהגו שלא לישון בשני הימים של ראש השנה ופשוט שהכוונה ליום ולא ללילה, משום שמי שישן בראש השנה מזלו ישן (רמ"א סי' תקפג ס"ב).
אמנם מי שיושב בטל – כישן דמי, ולכן אדם שלא לומד או קורא תהילים וכד' ורק מדבר דברים בטלים, עדיף שילך לישון (משנ"ב שם).
ועוד, שעיקר הקפידא היא לא לישון קודם חצות היום, אבל לאחר חצות היום מעיקר הדין מותר לישון. לכן מי שלא מצליח ללמוד כהוגן מחמת עייפותו, עדיף שיישן מעט (חצי שעה או שעה) כדי שיהיה ערני אחר כך ללימוד ולאמירת תהילים ויכוון ששינה זו היא בשביל שיהא לו כוח ללמוד ולהתפלל (משנ"ב שם).
תפילות ראש השנה
בקשות פרטיות
כידוע בכל שבת ויו"ט אין לאדם לבקש על עצמו בקשות פרטיות, אולם בראש השנה מותר לאדם לבקש את כל בקשותיו הפרטיות – ויתפלל עליהן ב"אלוקי נצור" לפני אמירת "יהיו לרצון" השני.
אולם יש לזכור שעיקר היום הקדוש הזה הוא המלכת הקב"ה עלינו, ולכן יתפלל על השכינה הנמצאת בגלות ועל ביהמ"ק שייבנה במהרה בימינו – ורק אז יבקש את בקשותיו הפרטיות (הליכות שלמה פ"א סט"ו).
תקיעת שופר
תקיעת שופר היא מצוות עשה מהתורה, שכתוב בפסוק "יום תרועה יהיה לכם" אולם ביום השני של ראש השנה היא מדרבנן.
דין נשים
כידוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ואם כן גם מתקיעת שופר פטורות. אולם כבר נהגו הנשים לבוא לשמוע קול שופר. לכן במצבים מסויימים כגון כשצריכה לשמור על הילדים וכד' פטורה מלבוא לשמוע שופר, אולם כיום מסדרים תקיעות מיוחדות לנשים כך שתוכל לבוא לשמוע אחר כך (חזו"ע עמ' קל).
הפסק בין התקיעות
אין לדבר דיבורים שלא מענייני התפילה והתקיעות בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד. אם הוצרך לנקביו בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, יברך אשר יצר.
אם עבר ודיבר באמצע התקיעות אך לא הפסיד שום תקיעה, או שדיבר בין תקיעות מיושב למעומד – יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור. אולם אם עבר ודיבר בין הברכה לתקיעות, וכן אם דיבר בתשר"ת בין תרועה לשברים וכד' צריך לחזור ולשמוע (חזו"ע שם).
עמידה בשעת הברכות
בשעת הברכות כל הציבור עומד על רגליו, ומיד אחר הברכות ישבו הציבור והתוקע יישאר עומד ויתקע מעומד. וימתין מעט בעל התוקע שישבו כל הציבור (ילקו"י עמ' שמא).
תקיעות לאדם שלא שמע
אדם שנאנס ולא יכל לבוא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות יש להתאמץ להביא תוקע לביתו שיוציאו ידי חובה. ואת הברכות לכתחילה יברך החולה ששומע את התקיעות, ואם אינו יודע לברך יכול לברך את הברכות הבעל תוקע אף על פי שכבר יצא ידי חובה, שכלל בידנו אף על פי שיצא מוציא (ילקו"י עמ' שמז).
התוקע לחולה די שיתקע לו שלושים תקיעות, ויתקע שברים ותרועה של תשר"ת בנשימה אחת (ילקו"י עמ' שמט).
אמירת וידוי בין התקיעות
אין להפסיק בין סדרי התקיעות של תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת כדי לומר וידוי, שכיוון שאנו מסופקים איזו תרועה שנאמרה בתורה היא היללה ואם כן אין יוצאים ידי חובה עד שיתקע תר"ת, ואם יפסיק בדיבור הרי הוא מפסיק בין הברכה לתחילת המצוה והוי ליה ברכה לבטלה. ולכן אם רוצה יכול להרהר בליבו את הוידוי בין סדר לסדר, אבל לא יאמר בפיו בלחש. ובתקיעות עצמן יכוון כל מחשבתו לצאת ידי חובת המצוה של שמיעת קול שופר (שו"ת יבי"א ח"א סימן לו).
נתינת מים או ערק בשופר
מותר ליתן מים או ערק בשופר ביום טוב כדי לצחצחו, אולם רק לצורך אותו היום, אבל מיום טוב ראשון לצורך יום טוב שני אסור (כי בא מועד עמ' סב).
תקיעה בצד ימין
נכון שהתוקע יתקע בצד ימין של פיו, וכמו שכתוב בפסוק "והשטן עומד על ימינו לשטנו" והיינו לערבב את השטן. אך אין זה מעכב לדינא (ילקו"י עמ' שסט).
תקיעות של תפילת הלחש
מי שמתפלל בלחש ולא הספיק להגיע לסוף הברכה ומרגיש שהתוקע מתכוון לתקוע, יפסיק עד שיגמור התקיעות ואחר כך ימשיך (ילקו"י עמ' תלה).
הבדלה במוצאי ראש השנה
במוצאי ראש השנה, מבדילים כמו במוצאי בשבת. אולם אין מברכים על הבשמים והאש, כיוון שאין נשמה יתרה ביו"ט ולכן לא צריך בשמים, וכיוון שמותר להשתמש באש ביו"ט לא מברכים על האש.