המטבח בשמיטה - הרב דוד יעקב

המטבח בשמיטה

סוגי הפירות והירקות בשנת השמיטה

יבול נוכרי או יבול חו"ל

הרב דוד יעקב

סחורה של גוים שיש להם קרקעות בארץ ישראל ומשווקים לחנויות, או סחורה שמגיעה מחו"ל, או סחורה שמגיעה מאזור הערבה הדרומית שדינה כדין חו"ל.

יבול חו"ל (מסומן בדרך כלל  על גבי האריזה או שכתוב בסופר י.ח) –  פירות שגדלו בחו"ל ואין בהם קדושת שביעית, ואפשר להשתמש בהם כרגיל. זה לא משנה אם הגוי זרע את הפירות והירקות בעבור ישראל, ואפילו אם היהודי קנה שדות בחו"ל וזרע שם, במקרים אלו אין חיוב של  תרומות ומעשרות ולא קדושת שביעית.

יבול נוכרי – פירות וירקות שמגיעים מקרקעות של גוים בארץ ישראל (מסומנים בד"כ באותיות י.נ ע"ג האריזה) -  נחלקו בהם הפוסקים האם נוהגת לגביהם קדושת שביעית: דעת הבית יוסף (תשובת אבקת רוכל סימן כד) שאין בהם קדושת שביעית וכן לא חייבים בתרומות ומעשרות, שסובר שיש קנין לגוי באדמה להפקיע את הירקות והפירות מקדושתם. אולם דעת המבי"ט (ח"א סימן שלו) שיש בפירות וירקות של נוכרי שגדלו בא"י קדושת שביעית כיון שאין קניין לגוי  להפקיע את אדמת ארץ ישראל מקדושתה, ולכן יש בפירות וירקות אלו קדושת שביעית. להלכה בני ספרד נוהגים כדעת מרן הב"י שאין קדושה בפירות וירקות של נוכרי וכן העיד מרן החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סימן שלא אות י) שכן המנהג מקדמת דנא (ילקו"י עמ' תלג).

לסיכום, פירות וירקות של יבול חו"ל או שמגיעים מקרקעות של גוים אין בהם קדושת שביעית כלל ויכול להשתמש בהם כרגילתו, וכן יכול לסחור בהם ולזרוק אותם בגמר השימוש.

היתר מכירה

רבים מהחקלאים יראי ה' משביתים את קרקעותיהם בשנת השמיטה ואינם סומכים על היתר מכירה המתבצע על ידי הרבנות הראשית. אמנם גם כיום הרבנות הראשית נזקקת לעשות היתר מכירה כדי להציל את רוב הדרים בארץ ישראל, מאחר שלא כל החקלאים יקפידו לשמור על דיני שביעית, וכך רבים עלולים להיכשל באיסור ספיחין וקדושת שביעית. לכן הרבנות הראשית עושה גם כיום את היתר המכירה.  לאחר שכבר נעשתה המכירה דעת מרן הגר"ע יוסף שיש לסמוך על היתר זה כאשר יש הפסד בדבר, ואמנם אם אין הפסד כל שהוא לקנות פירות מחנות שומרת שמיטה תבוא עליו ברכה (ילקו"י עמ' תשסו).

אופן ביצוע היתר המכירה

כדי להציל מאיסור ספיחין וקדושת שביעית בפירות שביעית, עושה הרבנות הראשית היתר מכירה, כלומר שמוכרים בערב שמיטה את הקרקע לגוי באמצעות הרבנות הראשית, וכשהקרקע ברשות נוכרי הרי לדעת מרן הבית יוסף אין בפירות קדושת שביעית וכן אין בירקות איסור ספיחין.

שיטות האוסרים את היתר המכירה

לדעת החזון איש (סימן כד אות ד) והאור לציון (עמ' יג) אסור לעשות את היתר המכירה משתי סיבות:

• כיון שחסר בגמירות דעת - ישנה הסתברות גבוהה שאין בעלי השדות רוצים למכור את שדותיהם בעד כל הון שבעולם ועוד שישנם שעושים זאת רק כדי לקבל את היתר המכירה.
• אין שליח לדבר עבירה במכירת השדה לגוי – ישנו איסור בתורה של "לא תחנם" והוא שלא למכור קרקע לגוי בארץ ישראל, וממילא כשמוכר את השדה על ידי הרבנות הראשית וממנה אותם שליח ישנה בעיה של אין שליח לדבר עבירה, וממילא השליחות והמכירה בטלים (אור לציון עמ' יד, חזו"א סי' כד אות ד').

שיטות המתירים את היתר המכירה  

 לדעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל מותר לעשות את היתר המכירה והוא תופס מעיקר הדין, ואין בעיה של חסרון בגמירות דעת מכיון שהמכירה לא נעשית לעולם אלא לשנתיים. ולגבי הטענה של שליחות לדבר עבירה סומכים על כמה קולות ובהם שמכירת הקרקעות לא מתבצעת לגוי נוצרי שעובד ע"ז אלא לגוי ישמעאלי שלא עובד ע"ז וכן מסתמכים על ספר מזבח אדמה שכותב שאין איסור במכירת קרקע לגוי שאינו עובד ע"ז. ועוד היתר שבדבר הנעשה לתועלת הישראל אין איסור לא תחנם וגם כאן הרי זה נעשה לטובת הישראל (ועיין עוד באורך גדול שהאריך כיד ה' הטובה עליו ביביע אומר חלק י' סימן לז ובילקו"י ע"מ תשסו).

אולם יש לציין שגם מרן זצ"ל אמר כמה פעמים וזו לשונו: "כל החרד לדבר ה' ויש בידו אפשרות לשמור דיני שמיטה כהלכה נכון מאוד שיעשה כן, ויתברך בכל הברכות שבתורה" (מתוך קול קורא שכתב בשנת תשמו). וכן בילקו"י עמ' תשפ"ב כתב שבזמן הזה יש אפשרות לציבור הקונים החרדים לדבר ה' לנהוג כל דיני שמיטה בארץ ישראל בדקדוק ובהידור ולא להיזקק להיתר מכירה, אך עושים את ההיתר מכירה עבור החקלאים שלא יכשלו באיסורים חמורים.

קדושת שביעית בהיתר מכירה

פירות הגדלים בקרקעות של ישראל שנמכרו לגוי בהיתר מכירה אין צריך לנהוג בהם קדושת שביעית.

לארח בביתו מי שאינו סומך על היתר מכירה

מי שנוהג להקל בשנה השביעית לסמוך בשעת הצורך על היתר מכירה וקונה פירות וירקות מהשוק החופשי, ומתארח אצלו מי שנוהג להחמיר בזה ואוכל רק מפירות שגדלו בקרקע של גוי ממש, אסור להכשילו בדבר שהוא נוהג בו איסור וחייב להודיעו שהם היתר מכירה (ילקו"י עמ' תתכט).

לאכול מכלים של מי שמסתמך על היתר מכירה

מי שאינו סומך על היתר מכירה יכול להתארח ולאכול בכלים של מי שסומך על היתר מכירה (ילקו"י שם).   

אוצר בית דין

אוצר בית דין פועל באופן כזה ששלוחי בית דין מגיעים לשדות שבבעלות אנשים שרוצים להפקיר את שדותיהם כדת וכדין ולא למכור את הקרקעות לגוי באמצעות הרבנות, ובית דין דואגים לכל הנעשה בשדה בשנת השמיטה וכן קוטפים את הפירות ומחלקים אותם לציבור. ובעל הבית מרוויח בזה שאנשים לא נכנסים לשדהו וקוטפים מפרותיו וכך מסתלק החשש מנזק שעלול לקרות מכניסת אנשים לשדה.

מכיוון שהטיפול בשדות והבאתם לציבור כגון השכרת פועלים לקטיף, אחסנת הפירות והובלתם כרוכים בעלויות כספיות, מעדיפים בית הדין שהבעלים של השדה יהיה אחראי על פעולות אלו כיון שהוא מכיר את שדהו ויודע לטפל בו הכי טוב. ולכן מציעים בפניו שיהיה אחראי על כל הקטיף וכו' ואז יקבל מעות כמו פועל על העבודה שעבד אבל לא על עצם הפירות, ובזה מסייעים בית דין לחקלאים לשמור את השמיטה.

ולכן התשלום שהקונים משלמים בחנויות על אוצר בית דין אינו על גוף הפירות אלא על כל העלויות הכרוכות בהבאת הפירות שהן קטיף, הובלה ואחסנה ולכן הכסף אינו קדוש בקדושת שביעית (ילקו"י עמ' תקכב).

ולפי זה המחיר של הפירות מאוצר בית דין צריך להיות נמוך יותר ממחירי השוק, כיון שהתשלום אינו על הפירות אלא רק על הטירחא של הבאת הפירות, ואם הפירות של אוצר בית דין אינם זולים יותר ממחיר השוק יש לחוש בזה לאיסור סחורה בפירות שביעית. ודעת מרן הגרע"י זצ"ל שבאופן כזה עדיף לקנות פירות של היתר מכירה מאשר לקנות אוצר בית דין (ילקו"י עמ' תתסח).

קדושת שביעית

בפירות וירקות של אוצר בית דין ברור שיש קדושת שביעת ויש לנהוג בהם כמו שכתבנו למעלה בקדושת פירות שביעית (ילקו"י עמ' תלג).

סדר העדיפויות בקניית פירות וירקות בשנת השמיטה

הטוב ביותר הוא לאכול מיבול של גויים, ואם אין לו יבול של גויים יש אומרים שעדיף יותר לאכול רק מהיתר מכירה ולא מאוצר בית דין. אולם לדינא יכול לסמוך על אוצר בית דין לכתחילה ובלבד שאין המחירים גבוהים באופן ניכר. אבל אם המחירים גבוהים עדיף שיאכלו מהיתר מכירה ולא יכנסו בחששות של איסור סחורה בפירות שביעית (ילקו" ע"מ תתסח בשם מרן זצוק"ל).

כיצד לנהוג בפירות וירקות שיש בהם קדושת שביעית (אוצר בית דין)

פירות וירקות שגדלו בשנת השמיטה יש בהם קדושת שביעית, וכמו שכתוב בפסוק "כי יובל היא קודש תהיה לכם" ודרשו חז"ל מה היא קודש אף תבואתה קודש. אולם יש הבדל בין פירות העץ לירקות ופירות האדמה:

בפירות העץ הקובע הוא זמן חנטת הפרי ולכן פירות העץ שחנטו (הביאו שליש גידול אחר ראש השנה של שביעית) הרי שיש בהם קדושת שביעית, ואפילו אם ליקטם בשנה השמינית, ואסור לאבדם ולסחור בהם כל זמן שראויים למאכל אדם או בהמה. אבל פירות שחנטו בשישית שהגיעו לשליש מגידולם קודם שנת השמיטה לא נוהג בהם קדושת שביעית, ואפילו אם נלקטו בשמיטה.

ולכן ברבע-חצי ראשון של השמיטה לא נתקלים כלל בפירות שיש בהם קדושת שביעית כיון שכולם חנטו בשנה השישית, ואפילו אם נלקטו בשביעית אין בהם קדושה (ויש להתעדכן מתי מתחילה קדושת הפירות, כיום בכל סופר כתוב מעל כל מדף של ירקות או פירות מהו האם יבול חול נוכרי או אוצר בית דין שהם קדושים).

בירקות ובפירות האדמה, שהם אבטיח, מלון, אננס, פפאיה, פסיפלורה ועוד, הזמן הקובע הוא הלקיטה. ולכן ירקות שנבטו (הצצת הפרי מעל האדמה) בשנה השישית אולם נלקטו בשביעית יש בהם קדושת שביעית. וירקות שלא הספיקו לנבוט או לכל הפחות להשריש בשביעית אלא התחילו לגדול בשביעית אסורים באכילה כלל וצריך לעוקרם.

מצוה באכילת פירות שביעית

אין מצוה לאכול בדווקא פירות הקדושים בקדושת שביעית (אור לציון עמ' לו).

ולכן אין צורך לחזר אחרי קניית פירות מאוצר בית דין, אלא יכול לקנות פירות אחרים (יבול נוכרי או חו"ל). אולם פעמים שיש מצוה בקניה מאוצר בית דין שמחזק בזה את ידי החקלאים וכמו שנסביר בהמשך מהו אוצר בית דין.

קדושת פירות שביעית

פירות וירקות שגדלו בשנת השמיטה יש בהם קדושת שביעית, ולכן אסור להפסידם וכן אין לסחור בפירות שביעית כל זמן שראויים למאכל אדם או בהמה (רמב"ם פ"ו מהלכות שמיטה ויובל).

אופן זריקת פירות שביעית

אדם שרוצה לזרוק פירות וירקות של שביעית (כגון שנשאר לו אחר אכילה וכד') יכול לשים הפירות בתוך שקית ניילון ולהניחם בפח. ואף שעל ידי נתינת הפירות בתוך השקית גורם לפירות שיתעפשו יותר מהר, מכל מקום אין זה איסור שזהו רק גרמא ואין איסור להפסיד פירות דרך גרמא (אול"צ עמ' מ ילקו"י שסט). יש הנוהגים ומחמירים לייחד פח מיוחד לירקות ופירות של שביעית ותבוא עליהם הברכה.

סחיטת פירות וירקות של שביעית

פירות שביעית שאינם עומדים לסחיטה אסור לסוחטם בשביעית (וכמו שכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות שמיטה ה"ג ולא ישנה פירות מברייתן דבר שדרכו לאכול חי יאכלנו חי ולא מבושל). אולם פירות וירקות שרגילים לסוחטם מותר, ולכן מותר לסחוט תפוזים, לימונים ואשכוליות של שביעית. וכן נהגו להקל לעשות מיץ גזר ורימון שכן הדרך היום, והמחמיר תע"ב (ילקו"י עמ' תקט). אולם פירות שאין הדרך לסוחטם כגון אבטיח ומלון ומנגו אין לסוחטם (ילקו"י שם).

ריסוק פירות וירקות של שביעית

בימנו כמעט את כל הפירות והירקות נוהגים לטחון ולרסק או לצורך תינוקות, ולכן מותר לרסק בננה וכן אבוקדו וכד' (ילקו"י שם).

לתת לתינוק פירות שביעית

מותר לתת לתינוק פירות של שביעית ואפילו שבאכילתו יפרר וילכלך הנשאר כדרך התינוקות, שזהו גרם הפסד. וכן מותר ליתן לתינוק בננה שלמה אף שיודע שהשאר ימאס, ומה שנשאר מהבננה יכרכנו בנייר ויזרוק לפח. ואם אפשר ליתן מההתחלה לתינוק רק חלק מהפרי בלי לגרום הפסד עדיף (ילקו"י תסז).

קילוף פירות וירקות של שביעית

קליפות של פירות וירקות הראויים למאכל אדם או בהמה כגון קליפות של תפוחי עץ או אגסים וכד', חלה עליהן קדושת שביעית. ואסור לאבדם בידיים ולזרוק אותם כמות שהן שהרי מפסיד פירות שביעית, אלא יכרוך אותם בניילון ויתנם באשפה שאז אינו מפסידם בידיים אלא רק גורם הפסד ואין איסור בגרמא. וכן יכול ליתנם בשקית ניילון ויחכה עד שיתעפשו, ואז יזרוק לאשפה. ויש מחמירים לייחד פח מיוחד של שמיטה ותע"ב (ילקו"י עמ' תנו).

קליפות של בננה מעיקר הדין מותר לזורקם ישירות לפח והמחמיר בזה תבוא עליו הברכה, ויעשה כדרך שעושים בפירות הראויים למאכל אדם וכמו שביארנו בסעיף הקודם (ילקו"י שם).

קליפות של תפוזים יש אומרים שאין צריך לנהוג בהם קדושת שביעית ויש אומרים שצריך, והמחמיר לנהוג בהם קדושת שביעית ולהניחן בשקית ניילון נפרדת ואז להשליכם לאשפה תע"ב (ילקו"י שם).