מה הדין באדם גדול או ילד קטן ששאלו חברו כמה היום לעומר ואמר לו היום כך וכך לעומר האם יכול לחזור ולספור בברכה היום או לא?

שאלה: מה הדין באדם גדול או ילד קטן ששאלו חברו כמה היום לעומר ואמר לו היום כך וכך לעומר האם יכול לחזור ולספור בברכה היום או לאו .

תשובה : אדם גדול אינו יכול לברך באותו לילה אלא יספור בלי ברכה וקטן יכול לספור בברכה

מקורות ונימוקים :

הנה בשו"ע או"ח תפט ד' כ' וז"ל "מי ששואל אותו חברו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום " עכ"ל

וביאר במ"ב סק"כב " שכבר יצא בזה ידי ספירה למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה ואף דאנן קימא לן דצריכות כונה וזה הלא לא כיון לצאת בזה ידי מצוה לענין ברכה צריך להחמיר ולחוש להך דעה ולא יברך על הספירה שימנה אחר כך

והנה בביאור הדברים מצאנו ששיטת הט"ז סק"ז היא שמצות צריכות כוונה בדאוריתא  ובדרבנן אין צריכות כוונה וכדפסק השו"ע סימן ס' ס"ד וספירה בזמן הזה לרוב פוסקים דרבנן ,אולם לדברי הט"ז מה שעונה לו כך וכך היום אינו אלא כמשיב והוי כאינו רוצה לצאת בכך שאינו יוצא אף למ"ד אין צריכות כוונה ועין בביאו"ה ד"ה שאם שכבר דחו האחרונים דבריו  וכ' הביאו"ה שצ"ע למעשה שהרי סעיף זה לדעת הגר"א ופר"ח הוא רק למ"ד מצות אין צריכות כונה אולם לדידן קימא לן דמצות צריכות כונה צריך לחזור ולברך

ובמג"א סובר שאף שפסקינן שצריכות כוונה משום חומר לא תשא יש לחוש ליש אומרים מצות אין צריכות כוונה וביאר בפ"מ במשב"ז אות ז שאף שהלכה דמצות צריכות כוונה ברכה ספקו לקולא וחומר לא תשא כבסימן רטו ס"ד שכ' שם השו"ע " כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשאו והרי הוא כנשבע לשאו ואסור לענות אחריו אמן.

אולם בכה"ח אות נז כ' בשם ערך השולחן וחיי אדם דפסקינן שבדרבנן אין צריכות כוונה וספירה בזמן הזה דרבנן ולכן אינו יכול לחזור ולמנות בברכה  .

ולאחר כל זאת נראה שלרוב הפוסקים היה צריך לחזור ולספור בברכה מעיקר הדין אלא שלא פסקינן הכי ובעיקר משום שחישינן ללא תשא וגם לרב ערך השולחן והחיי אדם מידי ספק לא יצאנו וכן נראה מדברי השו"ע והפוסקים שצריך לחזור ולספור בלי ברכה .

וא"כ בנידון דידן דאיירי בקטן שאמר היום כך וכך קימא לן דאין הקטן מוזהר על לא תשא וחיבים לחנכו במצות דכ' התו"ס ר"ה לג. ד"ה הא בסופו וז"ל "דקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא " עכ"ל ובפרט לדברי המ"ב רט וסק"כ שדעת כמה ראשונים שאיסור הזכרת השם בדרך שבח הוא דרבנן ועל כל פנים יש מצוה לחנכו בברכה על ספירת העומר שזהוא חיוב ודאי ואילו לגבי אם יצא באמירתו היום כך וכך יש כמה ספקות בדרבנן ואפי' לגבי גדול חזינן שמעיקר הדין צריך לחזור ולברך וכעין זה פסק בחזו"ע יו"ט ע' רכא שקטן ששכח לספור איזה לילה מימי הספירה רשאי להמשיך לספור בברכה משום חינוך ואינו מוזהר על לא תשא וחייבים לחנכו .