תראה אני מפסיד עליך...

הרב משה יוסף מחבר הספרים ראש יוסף – הלכות ריבית ושו"ת

ר' אברהם חוסך בתוכנית חיסכון בבנק מידי חודש לצורך נישואי ילדיו. ברבות השנים הגיע החיסכון לסכום משמעותי הצובר ריביות כמקובל בתוכניות חיסכון כמובן על פי היתר עיסקא. אהרן חברו הטוב ביקש לקנות דירה שהוצעה למכירה במחיר מציאה באופן מידי, ולצורך כך היה זקוק להלוואה. כיון שכך, פנה אהרן לר' אברהם וביקש ממנו שילווה לו את הכסף מהחיסכון, והוא מצידו ישלם לו את כל מניעת הריווח של הריבית עבור אותם חודשים. ר' אברהם הסכים לכך, אך שאלתו בפיו, 'האם מותר לאהרון לשלם לי את הריבית אותה בין כה הייתי מקבל בבנק? הרי אני מפסיד עכשיו בגללו.

תשובה.

גם תשלום על 'ההזיק' כביכול שנוצר לר' אברהם נחשב לריבית. ונבאר את הדברים.

בהלכות ריבית פסק השולחן ערוך (יו"ד סימן קע) שישראל הלוקח הלוואה בריבית מגוי, אסור לישראל אחר להיות ערב לו בהלוואה זו. והטעם הוא, מכיוון שבדיני הגויים הולכים ותובעים את הערב תחלה, וערב זה כמובן ישלם את הריבית שהיה צריך חברו לשלם לגוי, ואח"כ שיחזור ויתבע את הישראל על תשלום פרעון החוב שעשה הרי שיתבע בכלל זה את הריבית ששילם עבורו לגוי וזה אסור.

ואם בכל זאת נהיה ערב באופן זה, כתב שם הרמ"א, שצריך הישראל הלווה לשלם לערב את כל הקרן אך ללא הריבית.

על פי זה כתב הט"ז (שם סק"ג) מכאן נראה דמי שעשה הסכם עם חברו שאם לא ישלם לו חובו לזמן מסויים, ילך המלווה ויקח כסף ממקום אחר בריבית מגוי, וזה הלווה יצטרך לשלם לו את אותה ריבית שנאלץ להפסיד בגלל איחור הפירעון, אסור הדבר! א"כ הווה אומר שיש איסור לשלם תוספת ממון למלווה עבור מניעת ריווח על הכסף.

אמנם הרמ"א (חושן משפט סימן רצב) כתב, שאם בא בעל הפקדון ואמר, תן לי פקדוני ואני ארוויח בהן בעצמי, והלה מעכב בידו, חייב ליתן הריווח מכאן ולהבא. ושם בספר מאירת עיניים (סוף סימן פ"א) כתב דאם תבע ראובן מעותיו שירוויח בהן והוא מעכבן בידו, שחייב לו הריווח מכאן והלאה.

וכדי להבין את דברי הרמ"א בשני מקומות הללו נבאר, במקום שקיבל אדם כסף כ'פקדון' אז בכל זמן שמעכב את הפיקדון בידו הרי הוא כמפסיד את חברו, וחייב לשלם לו תוספת ממון עבור מה שהזיקו. אך אם הפקדת הכסף הייתה 'כהלוואה' לא ניתן לגבות תוספת תשלום על זה שהכסף לא היה בידי המלווה, שזה ממש ריבית.

לכך במקרה שלנו, ליטול את הריבית שהיה אומר לקבל ר' אברהם בבנק, זה חשוב ממש ריבית ואין להתיר את הדבר אלא בהיתר עיסקא כדת וכדין שיעשו בניהם.

יש לציין שנידון זה הוא ריבית קצוצה מהתורה, ואם עברו ועשו כן בלי היתר עיסקא חדש ביניהם כהלכה, אסור למלווה לגבות את הריבית, ואם כבר גבה חייב להחזיר ללווה הריבית שלקח ממנו.

מסקנת ההלכה

אדם שכספו היה מושקע בתוכנית חיסכון נושאת רווחים, והפסיק את תוכנית החיסכון כדי להלוות את הכסף לחברו או לבנו, אסור להתנות עם הלווה לשלם כפי מה שהיה עשוי להרוויח עליה, אף שאינו מוסיף יותר מכך, אלא יעשו היתר עיסקא ביניהם.