הכרת הטוב או ריבית?

הרב משה יוסף מחבר הספרים ראש יוסף – הלכות ריבית ושו"ת

'ואוו איזה חסד עשית איתי' אמרה שרה לנועה חברתה, 'החליפות שהשאלת לילדים שלי לצורך שמחת בר המצווה היו מושלמות, לו הייתי רוכשת אותם בחנות הייתי משלמת סכום של אלף שקלים! 'אני ממש מודה לך' אמרה שרה תוך כדי שהיא משלשלת לידיה של נועה 300 שקלים.

זה ריבית? הסתפקה נועה, מותר לי לקחת את הכסף?

תשובה

איסור ריבית נאמר רק בהלוואה ולא בהשכרה או השאלה. ולכן מותר לקבל דמי שכירות על חפצים, וכמו כן מותר לקבל מתנה עבור השאלה, ואין בזה איסור ריבית. אך יש בזה כמה פרטי דינים כפי שנבאר.

בגמרא מסופר על רב חמא שהיה משכיר את כספו לאנשים, ולבסוף הפסיד את כל כספו. רב חמא חשב שאם ייתן את הלוואה בלשון 'השכרה' זה יהיה מותר. ולבסוף הפסיד את כספו, וכפי העונש הנאמר במלווי ריבית, 'כל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטים'.

ועל פי הגמרא הנז' מבאר התוספות (ד"ה אוגר) את ההבדל בין הלוואה להשכרה. הלוואה פירושה, כל האחריות מוטלת על מקבל ההלוואה, ומנגד, המקבל יכול לעשות בכסף כרצונו ולהשתמש בו בכל דרך שירצה, ולמלווה אין כל עניין במה שיעשה המקבל עם הכסף. השכרה או השאלה פירושה, אין כל רשות למקבל לעשות בחפץ כרצונו ולמוכרו, אלא לעשות בחפץ תשמישים סבירים ומקובלים ולאחר מכן צריך להחזיר דווקא את אותו חפץ ולא משהו אחר תמורתו.

ולפי דברים אלו, מותר לאדם לשכור כסף על מנת להחזיר את אותו כסף שקיבל ולא להוציאם בהוצאות אחרות ולתת תמורתו כסף אחר, כגון שרוצה שיחשבו שהוא עשיר, ומבקש להראות עצמו עם סכום גדול של כסף מזומן ביד, ושוכר מחברו סכום של עשרת אלפים שקלים, ומחזיר לו אח"כ אחד עשר אלף שקלים! ומכיוון שלקח את הכסף על דעת להחזיר אותן מעות ולא בכדי להוציאן, מותר לשלם על כך דמי שכירות, שאין זה ככל 'מלווה' אלא 'שכירות' או 'השאלה'.

וכן פסק השולחן ערוך: כל שאינו יכול להוציאו בהוצאה אינו בכלל הלוואה אף שאינו נפחת וחוזר בעינו. וכמו כן מותר לקחת תכשיטי זהב ושאר דברים שאין להם פחת על ידי שמשתמשים בהם, כל שלוקח אותם על דעת להחזיר עצמם, שזה נחשב שכירות ולא הלוואה.

על פי זה בנידון שלנו שלקחה שרה בגד מחברתה לצורך שמחה, הדבר חשוב בהשאלה או שכירות ולא כהלוואה, שהרי אין לשרה זכות להחזיר לה בגד אחר במקום. ואפי' באופן שנועה מסכימה שתחזיר בגד אחר במקום עדיין היה מותר לשרה לתת כסף לנועה שהרי יש מעט פחת בבגד שלובשים אותו והתשלום הוא כנגד אותו פחת..

מסקנת ההלכה:

מותר לשרה להחזיר לנועה את הבגד ולהוסיף לה מתנת הערכה, ואין בזה כלל איסור ריבית, מאחר שהדבר חשוב כשכירות או השאלה ולא כהלוואה, זאת ועוד, שבגד הוא דבר שיש בו בלאי בכל שימוש והתשלום הוא כנגד הבלאי.