האם יש איסור ריבית בהחזרת מוצרים

הרב משה יוסף מחבר הספרים ראש יוסף – הלכות ריבית ושו"ת

שושנה היא בשנות השבעים לחייה, את קניות הבית היא עושה במכולת השכונתית, על אף חוסר המבחר וההיצע של המכולת, העדיפה שושנה לעשות שם את הקניות מאשר לנדוד עם רגליה הכבדות עד למרכזי הקניות הגדולים. בערב שבת לוותה שושנה קילו סוכר משכנתה מירי, כשבאה שושנה להחזיר את קילו הסוכר השיבה לה מירי, אני קונה סוכר מחברה זולה יותר במרכזי הקניות, אבל הסוכר שאת הבאת לי הוא מתוצרת יקרה יותר, אם תחזירי לי את זה יתכן וזה נחשב לריבית?

תשובה

ראשית יש לדעת שיש איסור לתת ריבית אפילו אם זה רצון הפורע בעצמו, כמבואר בשולחן ערוך בהלכות ריבית (ק"ס ד). לא זו בלבד אלא אפילו אם הפורע ימחל על הריבית למלווה, אסור. ואע"פ שבגמרא בבבא מציעא (עג ב) מובא מעשה על רבינא שהקדים לתת מעות על יין עתידי במחיר שהיה ידוע, ולמעשה בשעת הבציר הוסיפו ונתנו לו יותר ממה שהתחייבו תחילה, וכשבא לברר את ההלכה לפני רב אשי אמר לו שהדבר מותר, ובוודאי מוחלים לו על כך. ולפי מה שנתבאר שיש איסור לפרוע יותר ממה שחייב אפי' אם זה רצון הפורע בעצמו, וא"כ איך התיר לו רב אשי?

אמנם יש לחלק בין פירעון חוב של הלוואה שהוא ריבית האסורה מהתורה, לבין פירעון חוב של מכירה שעיקר איסורו אינו אלא דרבנן, ובאופן זה מועיל מחילתם לתת לו יותר.

ובנידון שלפנינו, האשה שלוותה מחברתה מוצרים, אם תחזיר יותר ממה שלוותה הרי זה בכלל איסור ריבית מהתורה, וכפי מה שנאמר בתורה 'לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל, נשך כל דבר אשר ישך' (דברים כג) ריבתה תורה איסור ריבית בכל דבר שהוא מוסיף על ההלוואה בין בכסף ובין בשווה כסף כגון אוכל ושאר מוצרים, וכן פסק השולחן ערוך (סימן קס"א). ואף על פי שאיסור ריבית מאוחרת – היינו ריבית של סוכם עליה בשעת ההלאוה, אלא איסור דרבנן, בעניין זה שעיקרו מהתורה, אין להתיר להחזיר יותר בשעת פירעון אף לא בתורת מחילה.

אינו מתכוון לריבית

כבר ביארנו שהאיסור כאן אינו ריבית מהתורה אלא מדרבנן, היות וזו ריבית מאוחרת, ובריבית זו נחלקו הראשונים האם הפורע יכול להחזיר יותר ממה שלווה כשאינו מתכוון כלל לריבית אלא כמתנה בעלמא.

מדברי הרא"ש בדעת רש"י וכן בהגהות המרדכי משמע שבריבית מאוחרת אינו אסור אלא במפרש שעושה כן בשביל ההלואה, וכמו שמוזכר במשנה ובגמ' 'שאומר לו בשביל מעותיך' שהיו בטלות אצלי, וכן הגירסא בטור (יו"ד ק"ס). אבל בנותן לו סתם מותר, וכ"כ המ"מ בשם רש"י.

אך מדברי הרמב"ם (בפ"ה מלווה הי"א) נראה שאין חילוק בזה, ובכל ענין אסור, וכן נראה שיטת השולחן ערוך (ק"ס ו). ובספר ראש יוסף (ריבית קס ו) הבאנו מדברי שלחן גבוה (ק"ס סוף אות טו) שכתב לעניין הלכה 'כיון דמידי דרבנן נקטינן להקל', ודווקא במפרש אסור.

וכל שכן בנידון שלפנינו שניכר הדבר בפירוש שאין מתכוון בשביל הריבית, אלא לתועלת עצמו שלא יטרח להחזיר דווקא כפי מה שקיבל, והרי אינו מזכיר עניין התוספת, הדבר פשוט להיתר, בין לדעת השו"ע ובין לדעת הרמ"א ואין מקום להחמיר בדבר זה.

מסקנת הדברים

אשה שלוותה מחברתה מוצרי מזון תוצרת מפעל זול, וקשה לה להחזיר בדיוק כאותה תוצרת, מותר לכתחילה להחזיר כמו שלוותה מתוצרת אחרת אף שעולה יותר ממה שלוותה.