שאלה: בעוונתי הרבים הייתי מלוה ברבית, ב"ה חזרתי בתשובה האם לפני יום כיפור אני צריך לבקש סליחה מכל הלווים שניצלתי את מצבם וגביתי מהם רבית?

תשובה: לא צריך לבקש סליחה כיון שנתנו את הרבית מרצונם.

כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה ה"ט) "עבירות שבין אדם לחברו כגון החובל את חברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהן וכו', אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו", וע"ע בדברי הרמב"ם (פ"ה מחובל ומזיק ה"ט) מה שחילק בין מזיק את גופו למזיק את ממונו ובמה שכתב שם הלח"מ, ולענין איסור רבית כבר דנו האחרונים אם הוא בכלל חוב ממוני בדיני חו"מ או שחוב הרבית לא קיים, והנה ברבית קצוצה יש חיוב השבה, ואף אם השבת הרבית אינה חוב ממוני ממש שהרי אין יורדין לנכסיו, מ"מ ראה מה שהארכתי בזה במבוא לספר משפט הרבית (מבוא ב' אות ב') מדברי האחרונים שיסודו של איסור רבית הוא מתורת גזל, ושעל כן יש מקום לומר שגם המלוה ברבית דינו כגזלן שלקח ממון שלא שייך לו, והוא בכלל עברות שבין אדם לחברו שאין יוה"כ מכפר עד שישלם לו, אולם מי שהיה רגיל בכך ועשה תשובה אינו צריך להחזיר מפני תקנת השבים.

ואף ברבית דרבנן כתב החיד"א (דברים אחדים סוף דרוש ל"א לשבת תשובה ד"ה אי נמי אפשר) על מה שנסתפק בספר אשד הנחלים (דף נ"ז) בכל מילי דפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים, "כגון שאין תובע ואמר לחברו גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי, או אבק רבית או גרמא", אם זה נכלל בעבירות שבין אדם למקום או בעבירות שבין אדם לחברו, והעלה שהוא כבין אדם לחברו, וכתב שאין יום הכיפורים מכפר עד שישלם לחברו, ויובן ע"פ מה שביארנו (שם סימן ל"ו אות ד') ממשמעות הראשונים והפוסקים שדין רבית דרבנן חמור אף יותר מרבית קצוצה שהיא יוצאת בדיינים אבל אין יורדין לנכסיו, משא"כ באבק רבית שהוציאו המלוה בע"כ של הלוה חשיב כגזל, וממילא יש לנו אף לירד לנכסיו כדי להוציאה ממנו כמו בכל גזל, וכמבואר במחנ"א (רבית סימן כ"ב) ובברית יהודה (פ"ח הערה פ"ג), וע"ע בש"ך (סק"ח) שבין ברבית קצוצה ובין באבק רבית אם כבר החזיר הרבית ולאחר מכן חזר המלוה ותפס מהלוה יורדים לנכסיו "דהא הו"ל גזל", אלא שכאמור אין הדברים אמורים במי שהיה רגיל בכך ועשה תשובה.

ועכ"פ פשוט בעיני דסגי במה שמשלם ומחזיר הרבית, אבל א"צ לבקש את סליחתו שהרי הלוה נתן את התוספת מרצונו ומדעתו, וראה עוד מה שכתבנו (שם מבוא א' סוף אות ד').