מהלכות המצויות לבין הזמנים – ברכת הגומל

השוחה בים אם נכנס למקום עמוק, לדעת מרן הגרע"י אפי' השט בים כינרת מברך הגומל, ויש חולקים. בספר הליכות שלמה (עמ' רעז בדבר הלכה) כתב דמי ששט בים במקום הקרוב למקום יישוב וכדו' אינו מברך הגומל, ובחזו"ע (שסג) כתב דאפי' בים כינרת שהוא סמוך למקום יישוב, ואפי' אם יש מציל באופן קבוע, אעפ"כ דינו כדין יורדי הים, שהרי כמה פעמים אירעו שם אסונות ונטבעו בים.

אדם ששחה בים והיה הים סוער קצת, אך פתאום נתגברה הסערה ונסחף לתוך עומק הים, ובקושי גדול התאמץ בכל כוחו לצאת מן הים, עד שהגיע לחוף מבטחים, ושאל האם יברך הגומל, והשיב בשו"ת קנה בושם (ח"א סי' יא) שיברך הגומל אף למנהג האשכנזים שאינם מברכים ביורדי הים רק בהפלגה גדולה בעומק הים, והביאו החזו"ע (עמ' שסא).

המפליג בים אם נכנס בעומק הים במשך שעה וחומש ואין רואים אותו מהחוף מברך הגומל, ובני אשכנז אינם מברכים אלא אם נכנס ממש בעומק הים. כ"כ באור לציון (ח"ב פי"ד אות מג). ובשו"ת בצל החכמה (ח"א סי' כ) נקט שרק אם נכנס בעומק רב לתוך הים מברך, ואם לאו אינו מברך.

הנוסע לנפוש כמה ימים, מברך הגומל בבואו למקום הנופש ובחזרתו יברך שוב, ואם הלך היום וחוזר למחרת, אינו מברך אלא בחזרתו. כתב השד"ח (מערכת ברכות סי' ב' אות יא) וז"ל בשנת התר"ל הלכתי להשתטח על קברי צדיקים בארבע ארצות שבא"י, הגעתי לעה"ק טבריה ושאלתי את הרבנים מה אני לברך הגומל, והשיב לי הרה"ג רבי יעקב אבולעפייא, שהמנהג פשוט לברך, כי עד כאן לא פליגי הפוסקים בנוסע מעיר לעיר, אלא כשלא הגיע למקום חפצו, אבל היוצאים לבקר על קברי הצדיקים, הרי חפצם ורצונם על כל אתר ואתר, וכן עשיתי וברכתי הגומל ואח"כ עיינתי בברכי יוסף ובמחזיק ברכה ובשאר אחרונים וראיתי שנכון הדבר לחלק כן, וכן עיקר, ובפרט שכן המנהג בארץ ישראל. עכ"ל.

ולהלכה דעת הכף החיים (סי' ריט אות ה) דכל זה אם דעתו להתעכב ולנוח שם איזה ימים, אבל אם דעתו לשוב תיכף בו ביום ההוא או למחרתו אין לברך, עד שיגיע למקום שרוצה לנוח בו איזה ימים או עד שישוב לביתו לשלום.

אמנם דעת הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש תפלה פכ"ג הגה ד) דהנוסע אפילו ליום אחד בלבד, מברך הגומל בהגיעו למחוז חפצו, ואחר כך בשובו יברך שנית (אבל בחניית ביניים לשעות ספורות לא יברך, ואם החניה היא למשך הלילה וימשיך בנסיעתו רק למחרת יש להסתפק אם צריך לברך).

ועי' יבי"א (ח"א חאו"ח סי' י"ג אות יב) וכ"פ בחזו"ע (עמ' שסט) שהביא לשד"ח ופסק כוותיה, נמצא דמי שנוסע לנפוש מחוץ לעיר וחוזר אחר כמה ימים, יש לו לברך הגומל במקום אשר חונה שמה, וגם בחזרתו.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א