מנהגי החנוכה

1. מרבים בלימוד התורה – מאי חנוכה דתנו רבנן. ובספר מנהגי החתם סופר (פרק ט' אות א') כי עצת היצה"ר הוא להפריע מעבודת ה' ות"ת בימים האלה אשר תקנו לנו חז"ל להודות ולהלל והלימוד הוא עניין גדול בימים הללו ובימים האלו נמסרו סודות התורה למשרע"ה, וכעין זה כתב בספר נר מצוה (גרינוואלד) קונטרס אור הישר (עמ' 78) בשם תלמיד החת"ס מהר"ם א"ש.

ובספר מגן אברהם עה"ת פרשת מקץ כתב וד"ל כשם שבחג השבועות הוא זמן קבלת תורה שבכתב כמו כן בחנוכה הוא זמן קבלת תורה שבע"פ

ובספר בשבילי המנהג (שבת ומועדים א' עמ' קנט) בשם הקדמון בעל הרוקח זצ"ל הביא דבר נפלא דבחנוכה בזמן הדלקת נ"ח מאיר אור שבעת ימי בראשית שנגנז בתורה ונגנז לעתיד לבא, וכל השנה יכולין להשיגו רק מכח התורה, ובחנוכה הוא מאיר בכח נ"ח, ונתן רמז נפלא לזה: דהנה אור זה האיר בתחילת הבריאה ל"ו שעות כדאיתא בחז"ל (בפסיקתא רבתי פר' בראשית) וכן בתורה נזכרו המילים "אור" "נרות" "מאורות" ל"ו פעמים, לרמוז שאור זה נגנז בתורה. וכן בתורה שבע"פ דהיינו בש"ס יש ל"ו מסכתות וכן בחנוכה סך כל הנדרש של ח' הימים הוא ל"ו נרות... אמרו במדרש רבה חושך זהו מלכות יון שהחשיכו עיני ישראל בגזרותיהם, ועל זה נאמר ויהי אור, וזהו הרי אותו האור עצמו של ראשית הבריאה. וזהו מקור לדברי הרוקח ז"ל.

1. נהגו הנשים שלא לעשות  מלאכה בזמן הדלקת נירות כמ"ש מרן סי' תר"ע סעי' א', והטעם כתב המשנ"ב סק"ג משום שנעשה הנס על ידן, ושיש מקומות שגם הגברים נוהגים באיסור מלאכה כדי שיהא היכר שאסור לעשות מלאכה לאור הנרות, והגרע"י (חזו"ע עמ' יד) נקט שאין לאסור לגברים לעשות מלאכה כיון שבזמנינו יש את אור החשמל ואין דרך לעשות מלאכה לאור הנרות. וזמן האיסור במלאכה הוא חצי שעה. אמנם אין איסור אלא במלאכה שיש בה טרחא כגון כביסה וכדו' אבל מלאכה של בישול וכדו' מותרת. ויש מקומות שאין עושות מלאכה כל  יום ראשון וכל יום שמיני (חזו"ע שם).
2. נהגו לאכול מאכלי חלב – ובכל בו (סי' מ"ד) ביאר הטעם דיש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש באגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר מלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה.

ובספרי החסידות (בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת ג מג) נתנו טעם משום שנרות החנוכה מרמזים על אור התורה והתורה נמשלה לחלק לכן אוכלים מאכלי חלב.

1. נהגו לאכל מאכלים מטוגנים בשמן - כתב רבנו מימון בן יוסף אבי הרמב"ם בחיבורו על התפלות בלשון ערבי בפירושו על עניין חנוכה (והובא בקובץ שריד ופליט – ירושלים תשה) אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומעשים לפרסם הנס שעשה הש"י עמנו באותם הימים ופשט המנהג לעשות סופגנין הנקראים בערבי אלספינ"ג והם הצפיחית בדבש ובתרגום האיסקרטוין והוא מנהג קדמונים משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו וכתב רבנו ניסים במגילת סתרים כי כל מנהגי האומה באלו מנהגות כמו זה וכו אין לנו לבזותם ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא.
2. נהגו לסובב בסביבון – עי' בספר בני יששכר טעם למנהג הזה, ובספר נר מצוה (קונטרס אור הישר עמ' 78), כתב שהטעם הוא שנותנים לילדים לשחק שדווקא מתוך המשחק יתעורר ליבם לשאול על מה חוגגים ואז נספר להם על גודל מסירות הנפש שעשו אבותינו למען התורה. ופעם שמעתי שסביבון מסובבים מלמעלה ואילו רעשן מסובבים מלמטה, רוצה לומר שבחנוכה הנס היה על טבעי שנצחו החשמונאים את היוונים מעל לדרך הטבע, ואילו בפורים זה נס נסתר שנראה כאילו נעשה בידי אדם.
3. מרבים בסעודות קצת כמ"ש בשו"ע סי' תר"ע סעי' ב' וז"ל "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. הגה: וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפרא"ג). ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה (מנהגים)."

וכן כתב רבנו מימון בן יוסף אבי הרמב"ם בחיבורו על התפלות בלשון ערבי בפירושו על עניין חנוכה (והובא בקובץ שריד ופליט – ירושלים תשה) "אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומעשים לפרסם הנס שעשה הש"י עמנו באותם הימים".

ובספר החיים (ספר פרנסה וכלכלה פרק ז') הביא טעם לדבר מדוע נהגו להרבות בסעודת מרעים בחנוכה, להודיע שאנו שמחים על שחזר הרשות להנתן בידינו לעבוד את הי"ת ועדיין יד ה טובה עלינו בכל יום ויום להחזיק ידינו בתורתו ומשום הכי נקראו סעודת חנוכה סעודת רשות על שבטל השמד וחזר הרשות להנתן בידינו ויהיה אם כן סעודת חנוכה עניו נכון בזמן שיש עמו יראת השם שעל כל פנים לא נתקן עיקר חנוכה רק להודות ולהלל.

1. נוהגים להרבות בצדקה לעניים בימי החנוכה כמו בימי הפורים, וכמו כן נהגו העולם לחלק מעות לתינוקות ולקטנים בימי החנוכה ובימי הפורים, כ"כ המג"א (ר"ס תר"ע) וז"ל נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים, ובספר חנוכת הבית כתב טעם לזה עכ"ל[1] בכה"ח (שם סק"ד) וע"ע בפמ"ג (א"א שם ע"ש) וכ"כ המשנ"ב שם (סק"א).
2. ביום כ"ד בכסלו ראוי ללמוד בספר חגי פרק ב' פסוק יו"ד בעשרים וארבעה וגו' עד סוף הספר, כ"כ הרב נזירות שמשון (או"ח סי' תר"ע) והבא"ח (ש"ר פרשת וישב הלכות חנוכה הלכה כ"ג) וכה"ח שם (ס"ק כ"ו) וסיים - והטעם עיין לעיל סימן תכ"ט אות ו' עכ"ל[2] והטעם לוה ע"פ מאי דאיתא בסנהדרין (דף ק"א ע"א) כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכ"כ במס' סופרים (פרק י"ח ה"א) כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח ומקריב עליו קרבן עכ"ל. וגם כאן נבואה זו נאמרה בעשרים וארבעה לחודש התשיעי הוא חודש כסלו וע"ע להיעב"ץ במור וקציעה שם ע"ש.
3. בספר יסוד יוסף כתב שמסגולת נר חנוכה וכל נר מצוה הוא, שמתקבלות התפילות שמתפללים על יד הנרות כאשר הנרות דולקים, והוסיף שם וז"ל קדושת נרות של מצוה חביבה מאד לפני הקב"ה, ונר הדולק לדבר מצוה יש בו סגולות נפלאות, ואילו היינו זוכים לרוח הקודש היינו מבינים ומשיגים הרבה דברי עתידות על ידי הדלקת הנר, שהנר של מצוה מתנבא כמו נביא, וכל נר של מצוה נמשך בו קדושה עליונה עכ"ל.

ובכף החיים (סי' תרע"ו ס"ק ח') הביא בשם ספר קב וישר (פרק רעו) שמלאכים ועירין קדישין באים לבית בשעת הדלקת נר חנוכה עיי"ש.

ובספר נחלת יעקב (אמסל עמ' רכ"ז אות מב) - הביא רמז לדבר "ותשלך את הילד", הילד – גימטריא מ"ד כמניין הנרות בחנוכה, וסמיך ליה "תחת אחד השיחי"ם זה תפילה שאז זמן קיבול תפילות.

ועי' בספר זכירה (זכירת מנחם עמ' תקע"ח) בשם ספר שם טוב קטן (עמוד סו) שכתב שטוב בחנוכה כל לילה ולילה כשידליק הנרות יאמר שבעה פעמים ויהי נועם, וזו סגולה לשמירה לכל השנה עכ"ל. ומקור לדבר איתא בסידור מהר"ש בשם הרמב"ן ובשם הריב"ש שכתבו לומר ז' פעמים ויהי נועם וכו' וגם יושב בסתר וכן אנו נוהגין. והביאו לזה במועד לכל חי (סימן כ"ז אות י"ג) ובבא"ח (ש"ר פרשת וישב חלק הלכות חנוכה אות כ"ג) ובכה"ח (סימן עת"ר ס"ק כ"ו)

ועיין בספר הרוקח (סימן רכ"ה) ובספר תשב"ץ קטן סימן רנ"ח כתב וז"ל מהר"ם ז"ל כשהוא מתפלל ויהי נועם אומר לעולם אורך ימים וכו' ב' פעמים, ואז יש בו (ר"ל מניין התיבות בפרק יושב בסתר = 125) כמנין "כהנים" בגימטריא, לפי שכהני חשמונאי ובניו היו הולכים למלחמה ואמרו ז"פ ויהי נועם וב"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו.

1. כבר אמרו חז"ל שבת (כג:) הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים, וברש"י שם פירש דהיינו נר שבת ונר חנוכה, ועיין בפי' עין יעקב שם שהביא גירסא הרגיל בנר חנוכה.

בכת"י של מהר"א אזולאי ז"ל (הו"ד בספר הזכרון מהר''י הוטנר ז''ל) הקשה הרי כולם מדליקים נרות חנוכה ואם כן מדוע אין הכל זוכים לבנים תלמידי חכמים ותירץ שאין הכל מדקדקים בהדלקתה לקיימה בכל פרטיה ודקדוקיה.

ובספר חידושי הרים עה"ת בענייני חנוכה כתב דנר חנוכה פועל לא רק על הבנים אלא אף על המדליק עצמו, וזהו כי הדלקת נ"ח משפיע שפע של תורה, וכבר נאמר כי נר מצוה ותורה אור ע"י הנר מצוה זוכין לתורה אור עיי"ש.