האם מותר לקדש על השיכר

1. מי שאין לו יין, בקידוש הלילה עדיף שיקדש על הפת, דהיינו יטול ידיו ויברך המוציא וברכת הקידוש, ואם אין לו פת כלל אבל יש לו עוגה כשיעור כביצה, יכול לקדש על השיכר כדי שלא יתבטל ממצוות קידוש, ובקידוש הבוקר יקדש על השיכר. בגמ' פסחים (קז.) איתא "רבין אבדיל אשיכרא היכא דהוי חמר מדינה" ובתר הכי "בעי מיניה רב הונא מרב חסדא מהו לקידושי אשיכרא" ופשט לו לו דאין מקדשין עליו ואין מבדילין עליו. ונחלקו הראשונים בביאור הסוגיה: ברא"ש (בתשובה סי' יז) ביאר את רב חסדא בב' אופנים – א) רב חסדא פליג ארבין וס"ל דאין לקדש ולהבדיל על חמר מדינה, וא"כ כשם שלא קיי"ל ר"ח לעניין הבדלה, ה"ה דלא קיי"ל כוותיה לעניין קידוש, וא"כ להלכה קיי"ל דמקדשין על השיכר. ב) אין ה"נ דאף ר"ח מודה דהיכא דהוי חמר מדינה שמקדשין, אלא שהוא מדבר במקום שלא הוי השיכרא חמר מדינה, אמנם לדידן דשיכר הוי חמר מדינה, ה"נ דמקדשין, ולכן לפסק הלכה נקט הרא"ש דמקדשין על השיכר, וכ"פ ר"י וראב"ן (פסחים קסד ע"ד). ומאידך דעת ההגהות (פכ"ט) בשם ראבי"ה (סי' תקטז) שאין לקדש על שיכר, אא"כ אין יין בכל אותה הגמוניה, שאז השיכר הוי חמר מדינה, או שנתקלקל היין באותה השנה, או שכל היין הוא של גויים, אבל אם יש יין אלא שהיין ביוקר, אין לקדש על שיכר אלא על הפת. ודעת הרמב"ם (פכ"ט הי"ז) שאין לקדש על השיכר כלל. ומ"מ כתב הרא"ש דאף שיכולים לקדש על השיכר, מ"מ בערב עדיף לקדש על הפת כיון שניכר הדבר שהסעודה באה לכבוד שבת, משא"כ בבוקר שאינו ניכר כ"כ, לכן עדיף שיברך קודם לכן שהכל על השיכר ואח"כ יברך המוציא. ולהלכה פסק מרן השו"ע (סי' רעב סעי' ט') י"א דמקדשין וי"א דאין מקדשין וקיי"ל כיש אומרים בתרא, אמנם כ"ז דווקא כשהיין מצוי קצת, אבל אם אין יין כלל, ודאי שיכול לקדש על השיכר, אמנם יש לנהוג כדעת הרא"ש דבלילה עדיף שיקדש בפת, וביום על השיכר.

2. ועי' ביבי"א (ח"ג סי' יט אות ח') שכתב שאנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל, ואין לקדש על בירה או שיכר, אא"כ אין יין בעיר או שהיין מזיקו, וכ"נ דעת כה"ח (סקנ"ה) שהביא מחלוקת הט"ז ומרן כשהיין ביוקר דלהט"ז יקדש על השיכר, ולהב"י יקדש רק על היין ואינו יכול לקדש על שיכר. וקודם לכן כתב כה"ח (בסק"נ) דאף בלילה יקדש על הפת ואינו יכול לקדש על שיכר, משמע שנקט במרן שאין לקדש על שיכר. ומ"מ סיים דאם אין לו לא פת ולא יין עדיף שיקדש על שיכר שלא יתבטל ממצוות קידוש לגמרי. והגרע"י הקשה על הכה"ח דאם אין לו פת, כיצד יקיים דין קידוש במקום סעודה? ותירץ עפ"י המג"א והברכ"י (סי' רעג) דאפשר לקיים דין קידוש במקום סעודה בפת הבאה בכיסנין, וא"כ אם יש לו עוגה כשיעור כביצה יכול לעשות קידוש על השיכר, וכמ"ש רש"י (ספר הפרדס דף ז.) דשפיר קרינן לפת הבאה בכיסנין "וקראת לשבת עונג" דבמקום עונג שם תהא קריאה.

3. ובדיעבד אם קידש על השיכר יצא ידי חובה בדיעבד, ואפי' אם אינו יכול לשתות מלא לוגמיו, ושתו כל המסובים יחד כשיעור מלא לוגמיו, יצאו בדיעבד. על פי המבואר ביבי"א הנ"ל, וכתב המג"א דאין לקדש על יין שרף אלא במקום ששתיית רוב ההמון הוא מאותו יי"ש, והביאו א"ר (סקי"ג) והוסיף על דבריו דבעינן נמי שיוכל לשתות ממנו מלא לוגמיו בלא הפסק בינתיים. אמנם כה"ח (סקמ"ט) כתב דבדיעבד או שעה"ד שאין לו משקה אחר ואינו יכול לשתות מלא לוגמיו, י"ל דשתיית כל המסובים מצטרפת למלא לוגמיו.
4. מי שאין לו פת ויין כלל, כגון הולכי מדבריות וכדומה, אין לו לומר את ברכת הקידוש, אלא יסמוך על מה שהזכיר שבת בתפילה ויצא בזה ידי חובת קידוש מן התורה. כן איתא בברכ"י (סק"ח) וכ"פ חזו"ע (שבת ב' עמ' עה).
5. אם אין לו יין אפי' למחר, יאכל בלא קידוש, שלא גזרו שאם אינו מקדש, שצריך להתענות בשבת. כן איתא בשו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם (סי' קט) שאם אין לו לא יין ולא פת לא יקדש על דבר אחר, לא על מאכל של קטנית וכו'" ומ"מ כתב מרן הגרע"י (חזו"ע שבת ב' עמ' עה) שאם ירצה שיתחנכו הילדים ולא ישכחו תורת קידוש בשבת ויו"ט, יאמר את הקידוש על כל מאכל שיהיה, בלי הזכרת שם ומלכות. ואם יודע שיביאו לו יין בבוקר, עדיף להמתין ולא לאכול עד הבוקר, ומ"מ אם  מצטער להתענות עד הבוקר, יכול לאכול בלא לקדש. עי' בברכ"י (סק"ט) שלכתחילה צריך להמתין עד למחר ולא יאכל בלילה, וביום יקדש ויאכל ג' סעודות, ואם מצטער להתענות עד הבוקר, יש לצדד שרשאי לאכול ולשתות בלילה ללא קידוש. וכ"כ במחב"ר (סי' רפט סק"ג) שנראה לדינא שאם הוא מצטער, אע"פ שיודע שיהיה לו יין ופת למחר, יכול לאכול בלילה. אמנם אם מסתפק אם יהיה לו יין ופת כתב כה"ח (סי' רפט סקכ"ה) ומשנ"ב (שם סק"י) שבודאי אינו צריך להמתין למחר, ויכול לאכול אפי' לכתחילה בלא קידוש. וכ"כ בשעה"צ (אות ז').
6. חולה שאינו יכול לאכול ולשתות, פטור מקידוש, ואם שמע קידוש בזמן ששמע הקידוש בזמן שהיה פטור לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקדש. כן כתב באור לציון (ח"ב פ"כ הכ"ג) דכיון שאין החולה יכול לאכול ולשתות, לא יצא ידי חובה, משום שאין קידוש אלא במקום סעודה. ואם אינו אוכל כזית מזונות או שותה רביעית יין עם הקידוש, אינו יוצא ידי חובת קידוש, וכמבואר בשו"ע (בסימן רע"ג סעיף ג' וסעיף ה'), וכ"ש שאם אינו יכול לשתות אפילו מלוא לוגמיו, שאינו יוצא ידי חובת קידוש, שהרי המקדש ולא שתה מלוא לוגמיו לא יצא ידי חובת קידוש, ולכל הפחות לא יצא ידי חובת קידוש כתיקנה, וכמ"ש בשו"ע (בסימן רע"א סעיף י"ד ובב"י שם). ולפי"ז פסק בחולה שאינו יכול להתפלל, שיאמר את נוסח הקידוש או את הברכה האמצעית של התפילה ללא שם ומלכות. ואם שמע קידוש מאדם אחר באותו זמן שהיה פטור ואח"כ הוטב לו ויכול לקדש ולאכול, צריך לחזור ולקדש כיון שלא יצא ידי חובתו בקידוש שעשה בזמן שהיה פטור.