מצווה לקדש על יין אדום

1. מצוה לקדש על יין אדום וסמך לדבר מהפסוק "אל תרא יין כי יתאדם" ומותר מעיקר הדין לקדש על היין הלבן, ומ"מ אם היין לבן ביותר, לא יקדש עליו אלא בשעת הדחק בלבד. בגמ' ב"ב (צז:) "בעא מיניה רב כהנא מרבא, חמר חיווריין מהו? א"ל אל תרא יין כי יתאדם". ופשטות הדברים דאין כשר אלא יין אדום "כי יתאדם" ומאידך הירושלמי דשקלים (פ"ג ה"ב) "א"ר ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם" ומשמע דהוי רק מצוה מן המובחר ואינו מעכב בדיעבד. ונאמרו ד' שיטות בראשונים: א) הרמב"ן והר"ן נקטו דהבבלי והירושלמי פליגי ולשיטת הבבלי מעכב אף בדיעבד, וע"כ מי שמקדש על יין לבן לא יצא אפי' בדיעבד. ב) שיטת הרשב"א דאף להבבלי לא הוי אלא מצוה מן המובחר,  ולכן בדיעבד כשר. ג) הרי"ף והרא"ש השמיטו את מימרא דרבא ומשמע שלמדו דהבבלי מיירי לעניין נסכים בלבד, ולא לעניין קידוש. ד) שיטת הרמב"ם דאין הבדל בין נסכים לקידוש, אמנם השמיט את תשובת רבא "אל תרא יין כי יתאדם" דהיינו לשיטת רבא אה"נ דמעכב, אבל להלכה פוסק הרמב"ם שאינו מעכב. ומרן השו"ע (סי' רעב סעי' ד') פסק כשלושת עמודי ההוראה דיין לבן כשר לקידוש וכתב שהרמב"ן פוסלו לקידוש והמנהג כסברא הראשונה. ובמשנ"ב (סק"י) הביא בשם הטור (סי' תעב) דאם אין לו יין אדום, או שאין היין האדום משובח, טוב יותר לקדש על הלבן. ועי' עוד (שם בסקי"ב) בשם הא"ר דביין שהוא לבן יותר מדאי נכון לחוש לדעת הרמב"ן, ואין לקדש עליו אלא בשעה"ד, וכ"פ כה"ח (סקכ"ח). ואם היין סמוק מעט, מותר לכתחילה לקדש עליו. (כן כתב הב"י בשם התוס' וכ"פ כה"ח (סקכ"ה).
2. וכל הגבלה זו שצריך יין אדום, אינה אלא בקידוש הלילה, אבל בקידוש הבוקר או בהבדלה מותר לקדש ולהבדיל על יין לבן אפי' לכתחילה, דלא גרע מחמר מדינה. (משנ"ב סקי"א). ולפי"ז ה"ה מותר לעשות שבע ברכות לחתן וכלה בשעת החופה (ברכות הנישואין) על יין לבן. שמכיון שנפסק בשו"ע (אבהע"ז סי' סב סעי' א') שיכול לעשות ברכות הנישואין על השיכר, א"כ ה"נ מותר לברכם על יין לבן.
3. אם רוצה לערב מעט יין אדום בתוך היין הלבן להכשירו לקידוש, יכול לעשות כן אף לכתחילה ואין בזה משום צובע. עי' בדברי הרב בא"ח (שנה שניה פרשת פקודי סעי' ד') שהחמיר בעניין צביעה באוכלין, דהיכא שמתכוין לצבוע אסור, ולכן כתב דאפי' אם יתן את הלבן בתוך האדום "ליבי מהסס בהיתר זה, כיון שכוונתו לצבוע". ובשו"ת רב פעלים (ח"ג סי' יא) כתב דאף אי נימא דאין צביעה באוכלין, מ"מ איכא למימר דיש צביעה במשקים משום שיש חילוק מהותי בין אוכלים למשקים, שהרי כשצבע את האוכל, אינו עושה כדרך מלאכה, שדרך המלאכה לשרות הסממנים במים וכדו', ואילו כאן צובע אוכל ואינו דומה לעושה עין הצבע, משא"כ כשצבע משקה (כגון קפה או תה וכדו') נחשב כאילו עשה את עין הצבע ודמי למלאכה, וכשם שמצינו בדברים רבים בהלכות שבת שאסרום משום שדומים למלאכה, ה"ה בניד"ד, אסור לעשות קפה או תה משום דדמי לעושה את עין הצבע. ומרן הגרע"י בהליכות עולם (ח"ד פקודי ה"ח) שכן ס"ל להגר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' קלו) שכיוון שהעושה את עין הצבע חייב מהתורה, א"כ יש לגזור בכל המשקים מדרבנן, ודחה הגרע"י את שיטתם דמנ"ל לחדש גזירה חדשה ושכן כתב בשו"ת שבט הלוי  (ח"ט סי' ע"א, וח"י סי' נו) להשיב על דברי הרב פעלים, ונקט דמותר לכתחילה לערב יין אדום בתוך יין לבן. ובספר מנוחת אהבה (ח"ג פי"ג ה"ח ובהערה 30) לחלק יצא דיין אדום בלבן אסור, מדין מתקן, דכיון שאין כוונתו לטעם אלא לצבוע את היין כדי לתקנו הוי כמתקן, והוי כמעשר פירות בשבת דאסור משום מתקן, אמנם אין איסור מכה בפטיש באוכלין, ומכיון שכל איסור צביעה במשקים אינו אלא מדרבנן כמ"ש,אין להחמיר אלא כאשר מערב את האדום בתוך הלבן, אבל מותר לערב יין לבן בתוך היין האדום, והוכיח כן מהא דאיתא (סי' שכ סעי' ט) שאסור להמיס קרח בידיים מדין מוליד, ובכל אופן מותר להניחו בכוס מים אף שאנו יודעים שהוא נמס, [וכן מותר למזוג מים ע"ג קרח, אף שלכאורה הוי מוליד בידים, מכיון דהוי דבר שאינו ניכר] וה"נ הכא מותר להוסיף יין לבן ע"ג יין אדום. ובילקוט יוסף בשארית יוסף (ח"ג סי' ערב) דחה דבריו שלא מצינו חילוק זה בפוסקים, ועוד דהא מקורו של המנוחת אהבה הוא המהר"י חגיז המובא ברב פעלים ובמהר"י חגיז כתוב "ראוי לחוש" ולא "אסור" ואילו המנוחת אהבה כותב לאסור, ועוד ראיה ממ"ש המשנ"ב (סי' שכ סקנ"ו) "וכן מותר ליתן יין אדום בתוך יין לבן, ואע"פ שמתאדם" ולא נחת לחלק אם מתכוין לצבוע את היין או לא, ולכן פסק להקל בזה אף לכתחילה.
4. יין שהתליע וסיננו וכעת היין נראה צלול וטוב, אפי' שאין חשש שמא יש בו תולעים כעת שמותר לשתותו, מ"מ פסול לקידוש מדין "הקריבהו נא לפחתך". בשו"ת לב חיים (ח"ג סי' יא) שיין שהתליע וירום תולעים הרבה, אבל לא נשתנה לא במראה ולא בטעם, והעביר התולעים במסננת, כיון שהיין צלול ובמראית עין רואה שהיין טוב ויפה, שאילו היתה בו תולעת היתה צפה על פי הכוס, כשר הוא אף לנסכים ומקדש עליו. ובשו"ת דברי שלום (סי' כט) הקשה ממה שכתב הלב חיים עצמו (שם סי' קח) שיין שנעשתה בו מלאכה פסול לקידוש, משום הקריבהו נא לפחתך, והרי מגרע גרע יין שהיו בו תולעים מיין שנעשתה בו מלאכה, ולכן אין לקדש על יין זה.