ברכת מודים חלק א

1. בברכת מודים שוחים בתחילת הברכה ובסוף הברכה. כך איתא בגמ' ברכות (לד.) אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות תחילה וסוף, ובהודאה תחילה וסוף, ופירש"י, במודים ובהטוב שמך ולך נאה להודות. ובגמ' שם איתא דאם לא כרע במודים נעשה שדרו נחש לאחר שבע שנים, וכתב הטור שמקבל עונש זה מידה כנגד מידה שהיה לו לכרוע ולזקוף כנחש והוא לא עשה כן, לכן נעשה שדרו לנחש. ובספר יערות דבש (ח" דרוש ד') כתב טעם אחר וז"ל "הכורע הוא להורות כי אל עפר ישוב והרוח תשוב אל האלהים ומי שאינו כורע להיות נכנע שיעשה עפר, מידה כנגד מידה נעשית שדרתו נחש, דנחש עפר לחמו דלא שח עד לעפר". וכתב עליו בספר רוח חיים (אות ד') "וזה רמז דוד בתמניא אפי דבקה לעפר נפשי אז חייני בתחיית המתים כדבריך שאמרת שצריך לכרוע ולא ייעשה השדרה נחש". והביאם כה"ח (סי' קיג ס"ק טוב). וכ"פ מרן הטשו"ע (סי' קכא סעי' א'). והנה בכריעה זו החמירו יותר מהכריעה בברכת אבות, והטעם כתב בתורת חיים (ב"ק טז.) שהכריעה בברכת ההודאה היא כדרך שאדם מודה לחבירו ששוחה בהכנעה, וכל העומד בקומה זקופה נראה ככופר בדבר. ומנהג הספרדים לעשות ב' כריעות וב' זקיפות שכשאומר 'מודים' יכרע גופו, וכשאומר 'שאתה הוא' יכרע ראשו, וכן בזקיפה כשאומר ה', ראשית כל יזקוף גופו, ואח"כ יזקוף ראשו. כל זה על פי הרש"ש הקדוש וכמ"ש הרב בן איש חי (פרשת בשלח אות כא) והביאו כה"ח (סי' קיג סקכ"א).
2. אם נזדמן לו רוק בפיו, לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו. כ"כ המשנ"ב (סק"א) שכן כתב מג"א בשם ספר חסידים, והטעם כתב בערוך השלחן (סעי' ב') שאם יורק בשעה ששוחה, נראה כאילו ח"ו יורק על מה שמתפלל.
3. אם טעה ואמר נוסח "מודים דרבנן" אם חתם "הטוב שמך ולך נאה להודות" כדין, יצא ידי חובה. כ"כ בשו"ת מהרש"א אלפנדרי (ח"ב סי' ב' ג') וכ"פ בשו"ת באר משה (ח"ד סי' טו), וכן הורה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ח סעי' כח), שאם חתם את ברכת 'הטוב שמך' כדין, יצא ידי חובה, וכ"פ בספר התפילה והלכותיה (להגר"א זכאי ח"ב סי' כא אות נא) ודלא כמ"ש בשו"ת לבושי מרדכי (ח"ג סי' ו') להסתפק בזה, שכיון שמסיים במודים דרבנן 'ברוך אל ההודאות', יתכן שנחשב שכבר חתם את הברכה, ואין מועיל כאשר מסיים את הברכה כראוי.
4. האומר מודים מודים משתקין אותו, ובגמ' הסבירו הטעם משום שנראה כשתי רשויות, ואיסור זה הוא בין אם כופל כל מילה פעמיים, ובין אם אומר משפט אחד שלם וחוזר ואומרו. איתא בברכות (לג:) אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים (שמשתקין אותו), מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה, לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה. ופירש"י שכשאומר תיבה תיבה, זה מגונה אך אין איסור, וכשאומר את כל הפסוק, וחוזר משתקין אותו, וביאר טעמו דכשאומר תיבה תיבה, אין זה דומה למקבל עליו שתי מלכויות אלא למתלוצץ, משא"כ אם אומר פסוק שלם וכופלו, מיחזי כמקבל עליו ב' רשויות, וכן כתבו כמה ראשונים, אבל התוס' (לד. ד"ה אמר פסוקא) הביא בשם בה"ג ור"ח שפירשו איפכא דפסוקא פסוקא הוי מגונה, ותיבה תיבה משתקים אותו, אמנם מסיימים התוס' שלשון הגמ' לא משמע כפירושם, והרי"ף כתב כדברי בה"ג. ומרן השו"ע (סי' ס"א סעי' ט') פסק לאסור בשני המקרים וטעמו משום שאפי' אם נאמר שאין איסור, מ"מ בודאי דהוי מגונה, לכן יש לאסור. וכן פסק (בסי' קכא סעי' ב') לעניין מודים מודים, וכ"פ משנ"ב (סק"ה) להחמיר בין בכופל מודים מודים ובין בכופל את המשפט פעמיים, והוסיף בשם הפמ"ג (א"א סעי' ב') שיש להחמיר בזה אפי' כשאומר מודים מודים בלא שישתחוה, וכ"פ כה"ח (סק"ג).
5. ואין לחלק בזה בין יחיד המתפלל ואומר מודים מודים, לבין שליח ציבור בתפילת החזרה, ומכל מקום יחיד שהתחיל ברכת מודים בלא כוונה כראוי, ורוצה לחזור על כמה תיבות ולאומרן בכוונה, רשאי לעשות כן, וטוב שקודם שיחזור ישהה מעט, כדי שיעור הילוך ארבע אמות. כ"כ הב"י בשם הטור (סי' ס"א) שאין לחלק בזה בין יחיד לבין ציבור, ודלא כמו שאמרו בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ג) ונחלקו הראשונים בזה, שלדעת ראשונים רבים קיימא לן כהירושלמי שמחלק בזה בין יחיד לבין ציבור, ויש מהראשונים שכתבו שאם חוזר מחמת שלא כיוון שפיר דמי, ועי' בהלכה ברורה סי' ס"א (בבירור הלכה סק"י בד"ה והנה הטור) שפוסק כמו הראשונים הנ"ל הלכה למעשה, וכן פסק בענייננו (סי' קכא סק"ב בבירור הלכה) שאם אמר מודים בלא כוונה ורוצה לחזור מחמת חסרון הכוונה יכול לחזור. ושיעור זמן שצריך להמתין, עי' במקור חיים (סי' ס"א סעי' י' ד"ה כשקורא שצריך להפסיק יותר מכדי שאילת שלום (דהיינו שלום עליך רבי) אמנם בהלכה ברורה (שם) כתב שראוי להמתין שיעור של הילוך ד' אמות.
6. ברכת כהנים נתקנה לומר בתפילת החזרה בציבור, אבל אין לומר ברכת כהנים כאשר מתפלל בתפילת יחיד. בגמ' מגילה (כג:) איתא דאין נשיאת כפים בפחות מעשרה, וכ"פ הטשו"ע (סי' קכא סעי' ג') וכן כתב רבי דוד אבודרהם (עמוד קטז), שאסור ליחיד לומר ברכת כהנים בתפלתו, כי נתקנה בצבור כנגד נשיאת כפים שאינה אלא בעשרה. וכן כתב המנהיג (תפלה סימן סג). ועל פי זה כתבו המגן אברהם (סק"ג) והגאון רבי זלמן (אות ג') שאם נהגו שאף היחיד אומרה בזמן הראוי לנשיאת כפים, אין למחות ביד האומרים אותו ביחידות. אבל התו"ח אות ד' כתב, שאף במקום שנהגו אפשר שיש למחות. וראה בכף החיים (סימן קכא אות ח', וסימן קכז אות יב).