תפילת חולה וזקן

1. חולה מתפלל אפי' שוכב על צידו, אם יכול לכוין את ליבו. כן איתא בהרמב"ם (פ"ה מהלכות תפילה ה"ב) "חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו, והוא שיכול לכוין את דעתו". ובהגהות מימוניות החדשות (אות ב) הביא דרש"י היה נוהג שלא להתפלל בשעת חליו, אלא היה קורא ק"ש בלבד. וכ"כ הכל בו (סי' יא ה ע"ג) ובתה"ד (ח"ב סימן נ"ז) כתב דרש"י והרמב"ם לא פליגי, אלא רש"י היה חולה כל כך שלא היה יכול לכוין בתפילתו, אבל בכל זאת קר"ש היה קורא משום שאין צריך לכוין רק בפסוק ראשון. והרמב"ם איירי שאינו חולה כל כך. וכ"פ השו"ע (סי' צד סעי' ו'). אמנם אף שהתירו לחולה לקרוא כאשר הוא שוכב, מ"מ אסור לקרוא כאשר שוכב פרקדן, אלא רק כאשר נוטה על צידו. כן איתא בשו"ע (סי' סג סעי' א'). ואם שוכב על גבו אך ראשו מורם, אינו נקרא פרקדן ומותר לקרא קריאת שמע. כך הורה הגרש"ז אויערבך (נשמת אברהם או"ח סי' סג) שאין זה נחשב לפרקדן, וכ"כ הגרש"פ שיינברג (חידושי בתרא סי' סג) דכן משמע בלבוש (סי' סג סעי' א') שפרקדן היינו ששוכב על גבו ופניו כלפי מעלה, ועפי"ז כתב דהיושב בכיסא נח אין בו משום פרקדן.
2. ואם הוא נמצא במצב שאינו יכול להתפלל, יהרהר בליבו, שנאמר "אמרו בלבבכם על משכבכם". כן איתא בארחות חיים בשם פסיקתא דרב כהנא (פסקא כה עמ' קנח) ובילקוט שמעוני (תהילים רמז תרכז) ומדרש שוחר טוב (תהילים פרק ד') "אם אין אתה יכול, התפלל על מטתך, אם אין אתה יכול ואתה אנוס מחולי או מדבר אחר, אמור בלבבך, שנאמר (תהלים ד ה) אמרו בלבבכם". וכ"פ הרמ"א.
3. זקן שאינו יכול לעמוד בתפילתו, רשאי לשבת בשעת התפילה, ואם יכול לעמוד בזמן הכריעות כדי שיהיה כורע מעומד, יעמוד שם. כן כתב רבינו מנוח (ריש פ"ה מהלכות תפילה) בשם רבינו יצחק אבן גיאת, שהזקן יושב במקומו ומתפלל, וכ"כ העטרת זקנים (סק"ד) וא"ר (סק"ט) וגר"ז (סעי' ז') ומשנ"ב (סק"כ) וכה"ח (סקכ"ה). ועפי"ז כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יט) שיתחיל ברכת אבות בעמידה, וימשיך כך כמה שיכול ואת השאר ימשיך בישיבה.
4. חולה שאינו יכול להוציא התפילה בשפתיו, והתפלל בהרהור הלב, ולאחר מכן חש בטוב, ויכול להוציא התפילה בשפתיו, נחלקו הפוסקים האם צריך לשוב ולהתפלל, ולכן יחזור ויתפלל ויעשה תנאי של נדבה. אף דקיי"ל דהרהור לאו כדיבור דמי, מ"מ המג"א (סי' קא סק"ב) הסתפק לעניין מי שהתפלל בהרהור הלב (שלא במקום אונס) אם יצא, דאע"ג דקיי"ל דהרהור לאו כדיבור דמי, אפשר דתפילה שאני, דכתיב ולעובדו בכל לבבכם, ואיזוהי עבודה שבלב זו תפילה, ונשאר בצ"ע. אמנם בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) איתא דאין מועיל תפילה בהרהור הלב, שהביאו על מה שאמרו ולעובדו בכל לבבכם זו תפילה, "יכול יהא מהרהר בליבו, תלמוד לומר רק שפתיה נעות". וכן איתא בזוה"ק (האזינו רצד ע"ב) "דאי לא אפיק לון בשפוותיה לאו צלותיה צלותא, ולא בעותיה בעותא". ולעניין הלכה עי' משנ"ב (סקכ"א) שכתב דאם אירע כה"ג אפשר שיוצא ידי חובת התפילה בדיעבד, ואין צריך לחזור ולהתפלל אפי' אם הבריא בזמן התפילה, מאחר שכעת אנוס הוא. אמנם כתב לעיין בסי' סב סעי' ד' במשנ"ב וביאור הלכה, ושם במשנ"ב (סק"ז) הכריע לעניין קריאת שמע שחייב לחזור ולקרותה, ובביאור הלכה (שם ד"ה יצא) סיים שלגבי ברכת המזון בודאי חייב לחזור, ולעניין שאר ברכות הסומך על הראשונים שצריך לחזור, בודאי לא הפסיד. ובכה"ח (סקכ"ח) כתב בשם הפמ"ג (סי' סב מש"ז סק"א וסי' צד סוף הסימן) שאינו חוזר להתפלל, וכ"כ בקשר גודל (סי' יב אות לב) וסידור בית עובד (דיני תפילת שמו"ע אות טז) וכתב הכה"ח "וכן כתבנו אנן לעיל סי' סב אות ח' לגבי קריאת שמע בשם כמה פוסקים" משמע שס"ל דאינו חוזר להתפלל. ומ"מ מרן הגרע"י ביבי"א (ח"ג חאו"ח סוף סי' ג') פוסק שיחזור ויתפלל ויעשה תנאי דנדבה מחמת הספק דשמא יצא ידי חובה, וכ"כ בהלכ"ב (אות יד).
5. יש להיזהר שלא לסמוך את עצמו על הסטנדר או העמוד, או להשען על חבירו בשעת תפילה. כן איתא בהגהות מיימוניות (פ"ה אות ז') וכ"פ מרן השו"ע (סעי' ח'). וכתב המשנ"ב (סקכ"ח) בשם המג"א (סק"י) שיש ב' טעמים בדבר: א) משום שתפילה צריכה להיות בעמידה ועמידה שעל ידי סמיכה לא חשיבה עמידה ולפי טעם זה אם יסמוך עצמו במקצת שאם ינטל אותו דבר לא יפול, שרי. ויש אומרים שהטעם משום שתהיה אימת שמים עליו, ולפי"ז אסור לסמוך אפי' במעט. ולהלכה נוקט המשנ"ב דבמקום הדחק יש לסמוך על דעה ראשונה. אמנם זקן שאינו יכול לעמוד, אבל יכול להשען, עדיף שיתפלל בסמיכה ולא בישיבה, משום דתפילה על ידי סמיכה עדיפה מתפילה בישיבה. כן כתב מרן הרב חיד"א (ברכ"י סק"ד) ובקשר גודל (סי' יב אות כט) והשלמי ציבור (דף קי ע"ג) ומשנ"ב (סקכ"ד) וכה"ח (סקל"א).