שצריך להתפלל כאשר לבוש בגדים מכובדים

1. אין ראוי להתפלל תפלת שמונה עשרה כשהוא יחף, ובפרט כשהוא בלי גרביים. ולכתחלה ינעל את מנעליו קודם התפלה, ואם הדבר קשה לו מאיזה אונס, רשאי להתפלל עם נעלי בית. וכן בתשעה באב וביום הכפורים מותר להתפלל עם נעלי בית [שאינם עשויים מעור]. התוס' (שבת י. ד"ה רמי) כתבו, שאין להתפלל יחף אלא בתשעה באב, ויום הכפורים. ומבואר בדבריהם שיש איסור להתפלל כך, גם אם אין מקפידים לעמוד כך בפני גדולים. גם בהגהות מיימוניות (פרק ה' מהלכות תפלה אות ט') כתב, וכן אסור לילך לבית הכנסת בלא מנעלים, דאמרינן בחגיגה לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה רביה. וכן כתב המרדכי. אך מדברי הרמב"ם (פרק ה' מהלכות תפלה) מבואר, שהדבר תלוי בדרך אנשי המקום. שכתב, לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה, ולא ברגלים מגולות, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני גדולים אלא בבתי רגלים. ע"כ. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן צא סעיף ה') וז"ל: לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה, ולא ברגלים מגולות, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגלים. וכתב מרן בכסף משנה שם, והוא הדין אם רוב העולם מכסין רגליהם, ואין מקפידין כשעומדים לפני הגדולים אם עומדים ברגלים מגולות או מכוסות. לענין תפלה נמי, אין קפידא, דהדבר תלוי אם מקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות, או לא. ועי' מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן צא) שמבאר את הטעם להרמב"ם מדוע במקום שדרכם להלך כך אין קפידא, והוסיף דגם הג"מ והתוס' שכתבו דבריהם בסתם, אזלי ומודו דבמקום שדרכן שלא לכסות רגליהם לפני הגדולים שפיר דמי.
2. מי שאינו חש בטוב מותר לו להתפלל עם נעלי בית לרגליו, ואין צריך שינעל את מנעליו קודם התפילה. עי' בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (סימן י') שהעלה, דבנעלי בית שהם נקיות ממנעלים שהולכים בהם ברחוב, ודאי דמותר להכנס בהם לבית הכנסת. ע"ש. ומאידך עי' בערוך השלחן (סעי' ה') שגם מי שהולך בגרביים בלי נעליים באופן קבע, במקום שאין הולכים כך לפני אדם גדול, אין לו להתפלל כך, מלבד יו"כ ותשעה באב. ובהגהות כרם שלמה (על השו"ע סעי' ה') כתב דה"ה בנעלי בית דכיון שאין היום דרך להלך כך בפני אדם גדול, לכן אין להתפלל עם נעלי בית. וכ"כ בילקוט יוסף (סי' צא אות ה' ו') בפשיטות, דכיום אין דרך לעמוד בפני הגדולים כשהוא יחף, או כשהוא עם נעלי בית. ולכן אין להתפלל כך שמונה עשרה, זולת בחולה או במקום אונס וכדומה, שאינו יכול לנעול נעלים. וראה עוד בשו"ת שערי צדק חלק ב' (סימן לט). ע"ש.
3. אין להתפלל תפילה בפיג'מה, או חלוק בית, אלא יש ללבוש את הבגדים הראויים לתפילה כעומד לפני מלך, ומי שהוא חולה ואינו יכול להחליף את הפיג'מה בבגדים חשובים, יכול להתפלל כך בשעת הדחק. מרן השו"ע (סי' צ"א סעי' ה') כתב "לא יעמוד באפונדתו" ופירוש אפונדתו – או אזור חלול שמשימין בו המעות, ואיננו דרך כבוד לעמוד כך לפני ה' יתברך, או בגד העשוי לזיעה (גופיה), ועפי"ז פסק המשנ"ב (סי' צ"א סקי"א) דאין נכון להתפלל בקאפטי"ן (חלוק בית) ובגד התחתון (גופיה) ושלאפ-רא"ק (פיג'מה), ומ"מ מי שהוא חולה כל כך ששוכב במיטה, כתב הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ב ארחות הלכה הערה 73) שמספיק שילבש חלוק על הפיג'מה. ובילקוט יוסף (סי' צא סעי' ד') פסק דמותר להתפלל במקום אונס עם פיג'מה, וללא אונס אין להתפלל כך לכתחילה ולכן ילבש חלוק על הפיג'מה. והביא לדברי שו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (סימן ב' בהשמטות) שמתיר להתפלל בפיג'מה אף בבריא, כל היכא דלא אפשר לו בנקל להתלבש, דלא כתב הרמב"ם שצריך לתקן מלבושיו קודם שיתפלל אלא לכתחלה והיכא דאפשר. שהרי מצינו בסימן צא, היתה טלית וכו' אסור להתפלל עד שיכסה את לבו וכו'. וכתב הב"ח דצריך לכסות כל גופו, ואם לא כיסה וכו' הואיל וכיסה ערותו והתפלל יצא. הרי שאפילו בכיסוי ערותו בלבד בדיעבד יצא. וכל שכן כשהוא לבוש בפיג'מה, דבודאי יצא ידי חובת תפלה, וממילא היכא דאי אפשר, רשאי להתפלל אף לכתחלה בפיג'מה. ובפרט לענין קריאת שמע דלא נאמר בו דין שצריך לאזור איזור בקריאת שמע. ולכן למסקנה נקט שבמקום אונס יכול להתפלל עם פיג'מה. וכ"פ בהלכה ברורה (אות ו').
4. וכן מי שנמצא בים או בבריכה, אין להתפלל בבגד ים, משום שרגליו מגולות, ואסור להתפלל ללא חולצה, אמנם אם מכוסה כראוי בחולצה, אבל אין לו מכנס ארוך באותו מקום, ואין לו ברירה אחרת, מותר. עי' בהליכות שלמה (שם) שכתב שאין להתפלל בבגד ים, ונקט לאסור אפי' לברך ברכות עם בגד ים, ובשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ג ה"ג) כתב לעניין ברכת המזון שאין ראוי לברך כשהוא לבוש בפיג'מה או בבגד ים, ועי' בספר אשי ישראל (פ"י אות ו) שאם אין ברירה אחרת מותר.
5. ראוי לכל ירא ה' להוסיף לחבוש כובע בשעת התפילה, ומ"מ אם התפלל בלי כובע וחליפה יצא ידי חובה, וכן אם מזדמן לו כעת מניין ואין לו כובע וחליפה, ויכול להתפלל לאחר מכן עם כובע וחליפה ביחיד, עדיף שיתפלל בלי כובע וחליפה העיקר שיתפלל במניין. עי' משנ"ב (שם סקי"ב) וז"ל "ובזמנינו צריך להשים בעת התפילה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב, ולא בכובע הקטן שתחת הכובע, כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים". ומכאן כתב הגרשז"א (הליכות שלמה פ"ב אות טו, דבר הלכה כד) שמי שרגיל לילך בכובע ובמלבוש עליון ונזדמן לבית כנסת ללא מלבושים אלו, לא יתפלל בלעדיהם, ומה שסוגר הכפתור העליון לא מהני לדין  הכון ומ"מ אם לא ימצא מניין אחר לתפלה בציבור עם כובע וחליפה, יכול להתפלל כך. וכ"כ הגרי"ש אלישיב (תפלה כהלכתה פ"ז הגה פ ו). ומאידך בספר שאלת רב (עמ' קצד ונקיות וכבוד בתפילה תשובה קיב) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א נקט שגם אם יפסיד תפילה בציבור לא יתפלל בלא כובע וחליפה.
6. כמו"כ לא יתפלל כאשר החליפה תלויה על כתיפיו דגם בזה איכא בזיון שהרי אינו עומד כך בפני מלכים, ובדיעבד יצא ידי חובה. עי' בחזון איש (דעת נוטה עמ' רפא וארחות רבינו ח"א שבת אות קנ) שיכול להתפלל כך, ואפי' שלא בימות החמה, ונחשב שלבוש כדרך שהולכים לפני אנשים חשובים, אמנם דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה שם דבר הלכה אות כג) שאין ראוי להתפלל כך, שאין דרך לדבר עם אנשים חשובים כשלבוש באופן הזה, וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ג ה"ג).
7. אין ללבוש בשעת התפילה כפפות לשם כבוד, אמנם אם לובשם בשעת הקור, אין איסור שניכר שעושה כן כדי להקל על עצמו מן הקור. וכמו כן מותר להתפלל בחורף עטוף במעיל או בצעיף. עי' בב"ח שכתב שאין ללבוש כפפות וכתב "וקורא אני עליהם 'אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני'. והביאו המשנ"ב (שם). וכתב הגרשז"א (שם סעי' יח) שמדובר בכפפות עבודה, או בכפפות שהיו נוהגים ללבוש לשם חשיבות, אבל כפפות שלובשים להגן מפני הקור אינן בכלל זה, ולכן התיר גם להתפלל כשלובש מעיל או עטוף בצעיף, וכן כתב בשו"ת נטע שורק (סי' ו') שיתכן שמותר ללובשן בתפילה, כיון שניכר שהן להגן מפני הקור.