מעשה באחד ששלח לחברו משלוח מנות ובו חטיף בטעם חריף אש (דוריטוס) ובקבוק מים מינרלים וכתב לו במכתב "אני איתך באש ובמים" ושאלתו האם יצא בכך ידי חובת משלוח מנות ?

כתב התרומת הדשן (סימן קיא) דשתייה בכלל אכילה ויוצאים במשקאות ידי חובת משלוח מנות. ובפרי חדש הביא ראייה לדברי התה"ד מדברי הגמרא במגילה (ז.) ר' יהודה נשיאה שלח ליה לר' אושעיא אטמא דעיגלא תילתא (ירך של עגל שנולד שלישי לאימו) וגרבא דחמרא (קנקן יין), שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. מוכח שיצא יד"ח משלוח מנות במשקה של יין. וכן פסקו האחרונים (כה"ח סקל"ה, משנ"ב סק"כ). וכן מוכח בחי' הריטב"א (שם) שאף לגירסא שהובא ברש"י שיצא יד"ח מתנות לאביונים בלבד, היינו משום שלא היתה התשורה יקרה בעיניו ולכך לא יצא י"ח משלוח מנות, הא לאו הכי יצא גם י"ח משלוח מנות שמשקה בכלל מנות הוא, וכן הוכיח מדבריו ג"ע מרן בחזו"ע (עמ' קכד) והעלה להלכה כדברי האחרונים הנ"ל.

אמנם מצינו לרבינו חננאל (שם) שכתב בסוגיא שם בזה"ל: "ר' יהודה נשיאה שלח לר' הושעיא ירך של עגל שלישי לבטן וקנקן יין, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים, כלומר נתינת אביונים נתת לי מנה אחת והיא הירך, חזר שלח לו עגל וג' קנקני יין". ולכאורה מבואר שאף ששלח עגל וקנקן יין לא יצא יד"ח משלוח מנות ומוכח שמשקה אינו בכלל מנה. וכן למדו בדברי הר"ח בשו"ת בית אב (סי' קג אות ב), ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' כה דכ"ג רע"א), והביאו דבריהם מרן הגרע"י בחזו"ע (שם אות יא) ומרן הראש"ל בילקו"י וכתבו שטוב לחוש לדבריו, וראה עוד ביבי"א חי"א (סי' פד).

אך לכאורה יש מקום להקשות דאם כנים הדברים שאכן סובר רבנו חננאל שלא יוצאים במשקה, א"כ אינו מובן מדוע חזר רבי יהודה לשלוח לרבי הושעיא עוד ג' קנקני יין בפעם השניה, והלא די בכך שהיה שולח לו עוד עגל אחד בלבד. ועל כן אפשר שכוונת הר"ח שבפעם הראשונה לא היה המשלוח מנות מספיק מכובד לפי ששלח לו רק קנקן אחד של יין ולפי כבודו של ר' הושעיא אין זה אלא מתנות לאביונים (וכפי שמצינו סברא זו בדברי הריטב"א במגילה ז.) ולכך שלח לו ג' קנקנים ואז הודיע לו ר' אושעיא שבזה אמנם יצא ידי חובה, ושו"ר שכן ביאר בשו"ת אבני ישפה (ח"ד סי' פג) ודחה את הראייה מדברי הר"ח, וכ"כ עוד כמה מהאחרונים והבאתי דבריהם בספרי אור המועד פורים (פי"ב הכ"ב).

אמנם בנידון דידן נראה שלא יצא ידי חובה במשלוח הנזכר מטעם אחר, דלא מבעיא לדעת מנות הלוי למוהר"ש אלקבץ הסובר שהטעם במצוות משלוח מנות להרבות שלום בין אדם לחבירו, דמסתבר שאין בשליחת מים ריבוי אהבה ואחווה ולא שמענו שאוהבים שולחים מים זה לזה, אלא אף לסברת בעל תרומת הדשן שהטעם הוא כדי לספק צרכי סעודת פורים לאלו שאין להם ומתביישים לקבל צדקה, נראה דלא יצא, כיון דמסתבר שהוא דווקא כדי לסייע שתהיה רווחה לבעל הסעודה ואילו מים יש בשפע לכולם ואין זה כלל כעין תקנת חז"ל במשלוח מנות, ושו"ר שכן כתב בשו"ת מי יהודה (סי' צח) וכן פסק מורינו הראש"ל בילקו"י (עמ' תשי"ג), וכן כתבו עוד כמה מהאחרונים (הגר"ש דבליצקי, הגרנ"ק בחוט שני, הגר"א נבנצאל ועוד). אכן יש מקום לדון בימינו שמים מינרלים נמכרים בבקבוקים נאים ומחירם יקר לעתים יותר משתיה מתוקה באותה כמות, שמא יש חשיבות בבקבוק כזה וניתן בדיעבד לצאת בו ידי חובת משלוח מנות, אך ודאי שלכתחילה אין לשלוח כך.